הסיטואציה שאת מתארת, יונית, נשמעת מאוד מורכבת. אני שומעת את הדאגה הגדולה שלך לבת-דודתך ולילד שעוד לא נהרה. אבל דאגתך מיוסדת על הנחה שאישה זו תגדל את הילד לבד, רק בעזרת אימה. נכון שבמציאות החברתית שלנו אמהות מגדלות ילדים כמעט לבד, ונאלצות לחפש מסגרות לתמיכה, כמו חברות, חוגים וספרים - כי אין לנו את השבט הטבעי, או החמולה, בדרך כלל. אבל אם בת דודתך מאוד תרצה בילד, אפשר לשנות את הנחת היסוד. אפשר לעזור לה להתארגן בתוך רשת תמיכה - גם מוסדית וגם בלתי פורמלית. אמהות צעירות מהאזור שיוכלו לשהות איתה, להדריך אותה, וגם להקל את הקשיים הרגשיים. עזרה מבעלה והמשפחה. ליווי של עובדת-סוציאלית (לא לפיקוח, כי אם להעצמה!). שיהיה בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|