הילדים אוכלים כשהם רעבים. גם סתיו לא מכירה מילקי ולכן אוכלת יוגורט לבן בלי כלום. אגב, בהתחלה היא אכלה יוגורט כן ממותק (הוספתי מעט מאוד ריבה 100% פירות) ואח"כ בכלל עברה ליוגורט לבן בלי כלום. אבל בד"כ מעבר כזה הוא קשה. אני מכירה מהמשפחה שלי - ההורים נותנים ממתקים, כי "חוץ מזה הילד לא אוכל כלום, והוא נורא רזה". אם הילד רזה - זה כנראה המבנה גוף שלו, לא כי הוא לא אוכל. ילדים אוכלים כמה שהם צריכים. רק צריך לסמוך עליהם - זו דעתי. אם הוא לא רעב, לא להכנס ללחץ ולהגיד: אוי ואבוי! הילד לא אוכל! הוא ימות מרעב! ואז להציע מילקי, שיאכל לפחות את זה. כי מה קורה? למילקי קשה מאוד לסרב. אז הילד אוכל את זה. ואז הוא סתום (גם קודם הוא לא היה רעב במיוחד), ואין שום סיכוי שיאכל משהו מזין. והוא גם מתרגל שיש מילקי ומבקש. ואז מסתבכים.
אם את רוצה, לדעתי זה פשוט למדי. מוציאים מהבית את הג'אנק לשבועיים והכל מסתדר. הטעם של הילדים יסתגל לפחות מתוק, פחות מלוח (כמו במבה וביסלי שהן מלוחות ובטעם מאוד חזק) ויתחיל לחבב טעמים יותר עדינים וטבעיים. זה קרה לי עם עצמי - נגמלתי ממלח תוך כמה ימים.
אגב, דבר אחרון - שווה להציע הרבה פעמים. יש עניין של טעם נרכש. יש דברים שמתחילים לחבב אחרי שבועות ואפילו שנים. אני מציעה לסתיו כל מה שאני אוכלת, ולאט לאט היא לומדת לאהוב גם את המריר (אשכולית בלי סוכר). אגב, אם את אוכלת הרבה ממתקים או רק פסטות ושניצל זה לא יעבוד... תצטרכי יחד איתם לאכול בריא. אבל גם את תתרגלי. בסופו של דבר לי הרבה יותר טעים האוכל הטבעי, פירות, ירקות, בשר ודגנים מלאים. ורק לעיתים נדירות אני אוכלת איזה ממתק (ואז נהנית ממנו הרבה יותר, מים גנובים...) בתיאבון ותעדכני!
לדעתי, אם צריך לבחור את המלחמות שלנו, זו אחת שבהחלט שווה להלחם. וזו גם לא חייבת להיות מלחמה :)
|
תוכן התגובה:
|
