אכן כן, וזה לא נוגע רק לבנותיי (נכדותייה שלדבריה הן משאת נפשה), אלה גם עבורי, ולארועים בחיי (הלידה כפי שרשמתי, או חס וחלילה יום הולדתי), ולא עבור בעלי, שחגג לפני 3 שנים (וואו...) את יום הולדתו השלושים ובחיק המשפחה שלי עשינו מזה חגיגה גדולה, ומהוריו... דבר. גם לא לימי הנישואין שלנו ולא למעבר לבית החדש ולא לסיום לימודים, ולא לחגים.
אבל, אני חשבתי שעם הנכדות זה יהייה אחרת, כיוון שעבורן הן נכדות ראשונות (בעלי הבכור במשפחתו ואני הצעירה), אבל כנראה שטעיתי.
ונכון, הבדלי המנטליות זה נושא בפני עצמו. יש אין ספור דברים שאני פשוט לא מסוגלת להבין שם (גם שם... 10 אחים...), הרגלים, וכו'... על זה אני יכולה לפתח דיון ענק, ואני, שבאתי ממנטליות אחרת לגמרי לא מסוגלת להבין את זה.
א-ב-ל, זה בדיוק העניין לדעתי, שאנו לא מסוגלות להבין את ה"צד" שלהם, אך אם ננסה לעמוד מה"צד" השני, אולי הם לא מבינים על מה כל המהומה של נתינת מתנות, או למה כל כך חשוב לעזור לאמא/סבתא לפנות מארוחה חגיגית וכו'. אבל, לכל אדם, ופה המקום לציין, שאיש באמונתו וגם בהרגליו מסתבר-יחייה, את זה הבנתי ולכן אני פגועה וכעוסה פחות. אני עדיין לא מבינה איך אפשר לנהוג בדברים מסויימים אחרת (והכוונה היא לדברים שונים באופן קיצוני ממש, שלא יישמע שאני לא מקבלת אנשים שלא חיים כמוני), אבל אני מקבלת את זה, החוכמה היא אולי באמת לא להבין (כי אני לא אבין לעולם), אבל לקבל, לפחות לנסות.
אחרי שממש כתבתי המון (יצא לי), נקודה חשובה היא לא לשכוח לשמור על שלום בית, לעיתים לשלם מחיר (בגבולות מסויימים כמובן), אבל אם זה לא נורא יקר-שווה.
|
תוכן התגובה:
|
