|
6/7/2004 20:31
|
שלושה וחצי חודשים אחרי לידה
|
מאת:
|
|
גם בי פגעו, ורציתי להגיד משהו
|
כותרת:
|
למרות שאני לא בטוחה שכולן פה זוכרות או מכירות אותי, כי סך הכל כתבתי אולי 6-7 פעמים, אני מכורה לגמרי לפורום כבר בערך 6 חודשים, אך באופן פסיבי. (השם שלי גם משתנה בהתאם לזמן שעבר מאז הלידה....)
לכן אני מרגישה פה כמו בין חברות, למרות שאתן לא הכי מכירות אותי.
גם בי פגעו לפני כחודש, וזה לא ייאמן כמה נעלבתי. בעבר הייתי רואה אנשים נפגעים פה, ולא הבנתי איך אפשר להיעלב ממישהו שאתה לא מכיר. עד שזה קרה לי אישית, ואז הבנתי.....
אני חושבת שההודעות הכועסות נובעות מזה שבגלל מגבלות האינטרנט, הכותבות (הכועסות) לא תמיד קולטות את הכותבת המקורית, וחושבות בטעות שכוונתה של הכותבת המקורית היתה רעה, כאשר זה לא כך.
למשל, "אמאלה" ששמה את הסרט עם ההפלה.
לא ראיתי אותו, אך קראתי את הודעתה שהתלוותה לסרטון, ומההודעה ברור שמדובר באשה תמימה וטובת לב שהזדעזעה לראות משהו נוראי.
הבנות אמרו לה בכעס: איך את שמה פה משהו נוראי?????
אבל הן לא שמו לב שהיא עצמה אמרה שהיא נורא מזועזעת. היא רצתה לשתף אותנו ברגשותיה, ולא היו לה כוונות רעות. אך כיוון שאנו לא רואים את פניה ולא שומעים את גוון הקול, זה יכול להישמע כאילו יש פה איזה מניאקית שרוצה סתם לעשות לנו רע בלב.
קראתי מאמר שאומר ש-97.5 אחוז מהאוכלוסיה הם בעלי כוונות טובות. לכן המלצתי לפותחת ההודעה (ולכולן בעצם) היא לזכור (לפני שמתחילים לענות) שסביר להניח שהכוונה של הכותבת המקורית היתה כן טובה, ואולי פשוט לא הבנו אותה טוב, או שאולי היא מרקע תרבותי שונה משלנו, וסביר שלא כתבה את מה שכתבה מכוונות זדון. ואז לקרוא שוב את ההודעה המכעיסה, בעיניים כאלה, ואולי פתאום ניראה את זה אחרת ולא נתפתה לענות בארסיות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|