|
8/7/2004 13:28
|
במבי
|
מאת:
|
|
חשבתי על משהו לפני שבוע, קצת נאיבי אני חושבת
|
כותרת:
|
ובטח לא נכון להרבה מקרים, אבל לדעתי בטוחה נכון פה. והסלוגן הוא "איחוד אינטרסים". כלומר, לא להכניס לעניין הזה מלחמה. נפל לי האסימון כשדיברתי עם מישהי שמאוד קרובה לי (משפחה) שהיו מאוד מבולבלים לגבי הרדמות והיו סובלים לפעמים ממצב שאתה מתאר. קיבלו הרבה עצות, והיא שאלה לדעתי. ודעתי היתה שצריך לנטרל את אלמנט הלחץ מהעניין - לא לעשות מזה מלחמה. לשבת ליד כמה זמן שצריך, להיו שם בכל מובן המילה של להיות, לדעת שזה לא הזמן שלך (של ההורה). אפשר לומר שזה הזמן המיוחד שלך ושל הילד, ושניכם צריכים להיות בו. והילד יודע לעשות את זה (אני חושבת) וגם ההורה צריך ללמוד. אני עושה את זה כשאני מרדימה את שניהם, וזה עוזר פלאים. מצב שונה, אבל העיקרון דומה - להיות שם לגמרי. לתת. לא לשדר לחץ. לא להילחם. לאחד אינטרסים. ניסיתי לחשוב על עניין איחוד האינטרסים ונראה ליש ככל שמתבגרים (הילדים) זה הופך להיות מורכב יותר. בגיל שלכם - זה נראה לי ממש קל (לא במובן של קל לעשות, אלא פחות מורכב תיאורטית). האינטרס שלכם ושל התינוק הוא ללכת לישון. אבל הוא לא יודע איך, הוא עייף מדי. או אולי הוא עוד לא עייף? כדאי לנסות לראות *אותו*, להגיב *אליו*, ולפשוט *להיות* איתו. עפרה
אגב, אצל הקרובים שעליהם סיפרתי זה עזר מאוד, והתינוקת הפכה להיות הרבה יותר רגועה, ככה האמא סיפרה לי - הם שינו לגמרי את הגישה, והדברים נראים אחרת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|