|
9/7/2004 08:26
|
במבי
|
מאת:
|
|
הי, תודה:-). חשבתי שאולי אני אוורירית מדי. אבא ואסנת -
|
כותרת:
|
אבא, אני מבינה שהתינוק שלכם שונה מהשניים שלי. זה בטוח. לכן ההצעה שלי באה מהמקום היותר "רעיוני", בדמות של - לנסות לשנות גישה. בתוך שינוי התפיסה, אפשר להתאים את המעשים למצב הספציפי. למשל, גם שלנו לא לוקח מוצץ ואצלי נרדם כמעט רק על הציצי. אבל כשהוא עם אבא שלו, אז הוא נרדם אחרת. אבא לוקח אותו הרבה על המנשא וככה הוא פורק אנרגיה (או מה שזה לא יהיה), נעים לו, הוא עטוף והוא מאוד מתעייף. אחר כך (אחרי בערך שעה של טיולים עם המנשא, הוא בינתיים משקה את הגינה או מסדר את הבית וכאלה) הוא פשוט נרדם בקלות. כלומר, כל אחד מפתח את הדרך שלו, וגם אם נדמה שהוא לא יכול בלי ציצי, כנראה שבכל זאת אפשר. ולגבי הציצי בלילה - אני פשוט מניקה אותו מתוך שינה. המצאתי איזה מין תנוחה נורא נוחה ואנחנו פשוט ישנים ככה. אם תרצו - אשלח לכם במייל כי הכנתי קובץ שמסביר איך. המייל מצורף. גם עם הגדולה זה היה ככה, ולמרות חששות מסביב שהיא הולכת להתרגל ולישון עלי עד גיל שלוש לפחות, היא נגמלה מעצמה מיניקה בגיל 7-8 חודשים, ואז גם הפסיקה לישון עלי. וגם הוא - בהתחלה היה לפחות חצי לילה עלי, וזה היה די קשה, אבל לאט לאט (ככה אני מאמינה) קיבל את הביטחון שאני שם בשבילו, ועכשיו בדרך כלל פשוט קם, יונק, נרדם עלי וגם אני, וכשאני מתעוררת אני מחזירה אותו לשכב לצידי. הטיפ שקיבלתם שהוא ישן איתכם מעולה בעיני. ניסיתם? זה מאוד מקל. אני מסכימה עם הבנות כאן שזה הזמן לתת ולא לחשוש שאתם פוגעים או "מקלקלים", כי לפחות לפי מה שאני קוראת פה - זה פשוט לא נכון.
משהו נוסף שיכול לעזור אולי זה אמבטיה ארוכה בערב, אח"כ התעמלות כזאת עם הגפיים - אני עושה לאיתמר בלי קשר להרדמות והוא מאוד אוהב, משהו פיזי כזה. נראה לי שזה יכול כמו המנשא לפרוק עצבנות פיזית, שאולי מפריעה לישון.
לגבי הסבלנות - אני מצאתי שאני מאוד סבלנית בהרדמה. כמו שהצעתי לכם - אני שם כולי ונותנת לזה את הזמן. אבל, למשל, דקה אחרי שהם נרדמים אני כבר לא יכולה להתאפק ומתה לקום ולהמשיך הלאה. וחבר שלי לעומת זאת יש לו סבלנות גם לחכות וכל זה, אבל הוא נטול סבלנות בדברים אחרים. בתוך המגבלות והנטיות שלנו - אנחנו מאלתרים את הפתרונות הכי אולטימטיביים. כשהעיקרון שהצעתי לך למעלה הוא - לנסות שזה יהיה הכי אולטימטיבי לכל מי שמשתתף במסיבה:-).
כך , למשל, כשאני מרדימה אותה והיא רוצה עוד סיפור. אז איחוד האינטרסים שלנו זה לעבור למזרון שלה ולקרוא. ואז היא מתחילה להביא עוד סיפור ועוד סיפור, אבל זה כבר במיטה. ומדי פעם אני מנסה את מזלי :-) - שימי ראש, הולכים לישון, ובאיזשהו שלב זה פשוט קורה. או עם שירים. ולפעמים כמובן שזה לא עובד, אבל לרוב זה ממש עובד נחמד.
ויש לי עוד רעיון - מה עם ללכת לישון איתו? לא לעשות כאילו, פשוט ללכת לישון איתו במיטה. לוותר לתקופה מסויימת על הערב, לקבל את מקסימום שעות השינה שאתם זקוקים לזה כרגע כמו אוויר לנשימה, ולהיות איתו לגמרי בתוך התהליך הזה. כאילו להגיד לעצמכם שעכשיו לתקופה מסויימת זה מה שאתם עושים - נותנים, עוטפים - אבל לא כי אי אפשר אחרת, אלא כי ככה אתם רוצים.
אני מקווה שזה נותן כיוון. באמת שזה מבאס לגמרי להיות עייפים ככה. זה קשה נורא. מקווה לשמוע שדברים קצת משתפרים. תעדכן?!
אסנת - טוב, ברור שלפעמים זה פשוט לא הולך:-). פשוט גיליתי (איזה גאונה:-), שבסופו של דבר ככה זה הכי קל. אבל אני עוד אספר על "איחוד האינטרסים" שלי ושל אילי כשלקחחתי אותם לפיקניק לפני שבוע. אפיתי לחם, הכנתי תירסים, חריץ גבינה... ו... הצילו!!! איזה סיוט. טוב, אבל עכשיו אני הולכת לאחד אינטרסים וציצים עם איתמר, אז בקרוב:-), עפרה (עדיין מעריצה שלך:-)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
