נורא מוכר.
אצלנו היה אותו סיפור - גמילה יפה ואחרי חודשיים (!) פתאום רגרסיה מטורפת.
הקטנה חזרה לעשות פיפי פשוט בכל מקום , כמעט כאילו בכוונה(!). שאלנו אותה כמה פעמים אם היא רוצה לחזור לטיטול והיא אמרה בתוקף שלא.
התאזרנו בסבלנות, סבלנו שבועיים שלושה של פספוסים בלתי פוסקים, עם המון החלפות בגדים במשך היום. ואחרי אותה תקופה היא לאט לאט (בתהליך של חודש) פשוט חזרה לאותה רמת גמילה והמשיכה משם יפה.
מכיוון שאצלכם הגמילה הרבה יותר "טריה", ואולי קשורה לזה שהיא ניסתה ליישר קו עם כל ההרגלים של הגן החדש, עוד לפני שהיתה בשלה לכך לגמרי. פשוט לא להאיץ בה.
לזרום בקצב שלה.
אם הפספוסים ממשיכים עוד שבועיים באותה אינטנסיביות, לשאול אותה אם היא רוצה לחזור לטיטולים. יכול להיות שהיא התלהבה מ"להיות גדולה" כמו ילדים גדולים שראתה בגן, אבל לא ממש היתה בשלה לכך מבחינה אישית.
סבלנות ולא להילחץ. וכמו שדודה שלי אמרה לי בזמנו כששמעה אותי מתלבטת לגבי בתי : " מה את בלחץ, אני לא מכירה הרבה בחורות שהגיעו לצבא עם טיטול"(-:
צחוק, צחוק, אבל אותי זה הכניס לפרופורציה.
|
תוכן התגובה:
|
