|
17/7/2004 22:38
|
מיכל פ
|
מאת:
|
|
עד לאן ללכת?
|
כותרת:
|
לדעתי כבר הלכת הכי רחוק שאפשר. לא בגלל הנשיקה, לא בגלל שיחות הטלפון והמכתבים, לא בגלל התשוקה והפינטוז עליו. בגלל שהתאהבת בו. אני חושבת שאם בעלי היה בא ואומר לי ששכב עם מישהי, הייתי יכולה איכשהו להתגבר על זה. אבל אם הוא היה בא ואומר שהתאהב במישהי אחרת, אפילו אם היה במקביל אוהב גם אותי- זה היה הורג בי משהו. לא יודעת איך אפשר להתגבר על זה. זו, לדעתי, הבגידה האמיתית. את אומרת שאת יודעת שזה מה שאת רוצה. והיו פה מי שאמרו לך ללכת אחרי קול הלב, או הבטן, שלך. אני לא מסכימה איתן. לא כרגע. יש כאן עוד אנשים שאת החיים שלהם את עומדת להפוך ולזעזע במעשה הזה שלך. כמו שאני אומרת לילדים שלי- לא תמיד מקבלים מה שרוצים בחיים, גם אם נורא רוצים, גם אם זה נראה הדבר הכי חשוב כרגע. אני מזמינה אותך לשאול את עצמך: עד לאן את חושבת שתוכלי ללכת? את חושבת שתוכלי לחיות לעד עם שניהם? איך את בדיוק מדמיינת את המשך הדרך, את החודש הבא, את השנה הבאה? הרי ברור שמתישהו זה יתגלה, לבעלך או לאשתו של אהובך. ואז מה? אם את מרגישה שאהובך הוא זה שתרצי לחיות איתו את המשך חייך- ואם הוא חש כמוך- אז שלמי את המחיר: היפרדי מבעלך ותחיי עם אהובך. אם לא- לדעתי, עם כל הכאב והצער, עלייך לחסל את הקשר עם אהובך. כי טעם החיים המשכר הזה שאת טועמת עכשיו עלול להפוך מר מאוד אם, או כאשר, בעלך יגלה מה קורה. אני מאמינה שאת נמצאת במצב רגיש מאוד כרגע, וההחלטות שלפנייך באמת קשות. האם חשבת ללכת ליעוץ כלשהו? כמו שכתבה גם אפרתי לפני, המצב הזה לא צמח בחלל ריק. איכשהו, זרע הבגידה נחת על קרקע שהיתה מוכנה לקראתו. לדעתי, שווה לברר למה. מצרפת לך קישור לדיון דומה שהיה כאן לא מזמן. ליאתיתי כתבה שם דברים נפלאים. שווה לקרוא. http://www.leida.co.il/message.asp?qt=24816 שולחת לך חיבוק מחזק, מיכל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|