|
17/7/2004 23:50
|
ליר
|
מאת:
|
|
תודה תודה לכן (יצא ארוך).
|
כותרת:
|
קודם כל, שכחתי קודם - יש לו ילדים, חמישה. אנחנו לא מנסים אפילו לראות את עצמנו כזוג ממש. ברור לנו שהאש הזו לא תמשך כל החיים, ברור לנו שהבחירות שעשינו הן הטובות ביותר עבורנו. שנינו אוהבים מאוד את החצי השני הנשוי לנו, ואת הילדים. שנינו לא ציפינו להגיע למצב כזה. כל הזמן אנחנו אומרים שאנחנו לא יודעים. לא יודעים לאן אפשר ללכת עם זה, לא יודעים מתי נוכל לעצור. ברור לנו רק שזה יעצור. אפרתי אהובה, האמת שאני מתלבטת נורא בין הרצון לכתוב לך מייל ובין הפחד להחשף. למרות שאני סומכת עליך מאוד. הקטע הוא שהוא שאל אותי אם יכול לקרות מצב שפתאום באיזה רגע של קרבה ענקית אספר לבעלי, ואני אמרתי שאסור לי. לא רק בגלל שאני כ"כ מפחדת ממה זה יעשה, אלא בגלל שזו הרי החלטה שלי להגיע למקומות האלה - ולמה לעזאזל הוא צריך לסבול ממנה? למה הוא צריך לכאוב כ"כ? את צודקת, אתן צודקות, אין ספק שזה נפל על קרקע מאד פוריה. לא רק הזוגיות אלא אני - אני הזנחתי אותי. וכל ההכרות המחודשת הזו שלי עם הצד החי והנושם.. אחרי שכל כך ויתרתי עליו לטובת שניים מדהימים כ"כ.. לטובת האמהות. אין ספק שגם לבעלי יש מקום לעבודה בקשר ביניינו. אפילו נכון אני חושבת שאני כועסת עליו קצת. כל הדברים האלה היו לגמרי על השולחן. ופתאום, עשיתי מעשה, נמאס לי לחכות ולהתאמץ, פשוט ביקשתי להתנער. לכמה שעות, לכמה ימים לא להרגיש את האחריות העצומה הזו. ביקשתי - "קיבלתי". ועכשיו? אני אגיד לכן עוד משהו - אני מהקנאיות הכבדות. אבל לכל אורך השבועות האחרונים, אני חושבת על בעלי עובר קטע כזה כמו שלי וזה ממש בסדר מבחינתי. לפני זה לא יכולתי לחשוב עליו מפנטז אפילו על מישהי אחרת. ולמה? - כי בכל הקטע הזה אני לגמרי שלו. אפילו שאני גם של מישהו אחר - אני שלו. זה כאילו בלי חיכוך בכלל. זה קצת כמו אישיות שהתפצלה - אבל לא בגלל החדש אלא מזמן. ומי שהולכת עם החדש זו ההיא המוזנחת, שאין לה כמעט נגיעה בחיי היום יום. אולי בגלל זה גם אין לי (עדיין) רגשות אשם. אולי בגלל זה אני מפחדת לשכב איתו כי נראה לי ששם שתי ה"אישיויות" יתערבבו. אני מעריצה את מאוהבת מהדיון שהבאת מיכל על הצעדים שעשתה. קראתי את הדיון הזה גם אז, ועכשיו כשקראתי את ההתפתחויות, יחד עם הפרספקטיבה החדשה, אין לי מילים. אני לא אגיד לא יכולה כי זה לא נכון, אבל אני לא רוצה לגמור את זה עכשיו. איך תיארת את זה מעיין? - רק עוד נשיקה ליד הדלת. עוד חיבוק. להריח עוד קצת את השערות הנפלאות שיש לו על החזה. לטעום אותו. אותי. להרגיש אותו נמס ואותי בוערת. לראות אותו נכבש, אותי חופשיה להמריא. אני מפנטזת על חו"ל. על כמה שעות. על שבוע. אבל יודעת שהגיוני שרק אכנס יותר.. ולא ארצה לצאת. מפנטזת על חיים כפולים - אבל זה שקר שלא אוכל לחיות איתו. אפרתי, את באמת חושבת שזו הדרך היחידה? את יודעת, זה עושה לי גם חשק להגיע לשם. כי אז אני מקבלת את הכל - גם ללכת אחרי הלב שלי, הבטן, התשוקה ההתרגשות והאהוב המדהים שלי, וגם לשפר את חיי הנישואים (-: ... למרות שזה נשמע רע נורא מצידי זה נכון. XXX יקרה - האם היית מאוהבת כשבגדת? למה בעצם זה קרה אצלכם? אני ממש מודה לכן שאתן פה, עוזרות לי להבין אולי מה אני שואלת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|