זה קורה לי מדי פעם, הרבה פעמים ביום הולדתי.. מתחילה לחשוב על כל הדברים שפספסתי/טעיתי/ הרסתי... אהבה שהיתה אז מאד גדולה כי פחדתי להתחייב טיול ארוך מסביב לעולם שבמקומו עשיתי כמה טיולים קצרים תואר שני בלי תיזה במקצוע לא כ"F מעניין אבל יותר מעשי... ועכשיו אני מפסיקה את לימודי תואר שני המעניינים כי זה לא מסתדר לי עם ילד ועוד אחד בדרך... אחותי שחזרה בתשובה ואולי הייתי מצליחה למנוע את זה.. הלידה של איל שלא היתה כפי שרציתי.. ועוד מליון דברים איך אני מתמודדת? מנסה לחשוב שעשיתי את הטוב ביותר שיכולתי בנסיבות הקימות!!! וזה לא מעט.. תנסי להסתכל על מה שלא פספסת. תסלחי לעצמך! כולנו כולנו טועים. פספוס הוא חלק מהחיים, ואפשר להוציא ממנו את המקסימום אם לומדים ממנו, כדי שלפחות בפעם הבאה... ננסה לעשות זאת טוב יותר...
|
תוכן התגובה:
|