|
11/10/2004 12:13
|
דבורי
|
מאת:
|
|
יונית האמיצה
|
כותרת:
|
סליחה שרק עכשיו ראיתי. אני כ"כ שמחה שזה סוף סופ מאחור. ממש עמדו לי דמעות כשסיפרת על איך בכה וכל ההתנהגות שלו בחדר הניתוח. כמה אומץ היית צריכה כדי לעמוד בזה ולא להישבר! אני בטוחה שלו זו הייתי אני בסיטואציה הזו, פשוט הייתי בוכה איתו. ב"ה הכל עבר והוא נראה לך שוב עצמו (גם אם חלש מעט) בהחלט יתכן שחומר ההרדמה יקח קצת זמן כדי לצאת לגמרי מהמערכת. טוב שעידכנת, נרגעתי. רק בריאות חמודה, והמשך רפואה-שלימה!!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|