שי עד היום (כבר חצי שנה אחרי יומולדת שנתיים שלה!), כל פעם שהיא בפרץ אהבה למישהו היא שרה לו היום יומולדת, ומדי פעם מזכירה שגם לה יש יומולדת, ומתי... ממש מחכה לזה.
אנחנו גם עשינו 2 חגיגות, אחת בממש יומולדת, קישטנו את הבית במלאנים של בלונים, אפיתי עוגת דובי (היא בחרה את הצורה), עשיתי ארוחת ערב כזו כייפית עם כל מיני גבינות מעורבבות, ביצים מושקעות, סלט דק דק, שולחן ערוך, הגיעו גם ההורים שלי (כי הם גרים קרוב) וסבתא שלי - אבל זה נחשב ממש מצומצם. פשוט היינו שמחים, התפננו, שרנו שירי יומולדת, נתנו את כל הבמה והכבוד לכלת היומולדת, וכמובן שקינחנו בכמה פיצ'פקעס קטנים עטופים.
אח"כ עשינו חגיגה שגם היא לא היתה המונית, אבל גם לא מצומצמת- לשתי המשפחות כולל האחים האחיות, כל הסבים והסבתות, וכמובן עם החבר של שי. זר פרחים על הראש, ארוחת מזנון עם סוגים של ספגטים וסלטים (לא משהו רציני, אבל טעיםםםם וחגיגי), הפעם עוגת פרפר + השאריות מהדובי, הבלונים עוד היו תלויים, שמלה חגיגית לשי, והניצוצות שהיו לה בעיניים... היה שווה כל דקת עמידה.
בקיצור, הם מאוד מבינים, זה כיף גדול ובכלל לא זניח, זה היום שלהם, ולדעתי ממש חבל לוותר על זה.
במקומך, או שהייתי מארגנת באמת שתי חגיגות קטנות (ממש לא צריך חברת הפקה, אני מדברת על כמה בלונים, עוגה ונרות, ואיזה כיבוד שנוח לך - ולפי זה תבחרי גם את שעת ההזמנה), העיקר שירגיש שהוא הסיבה למסיבה, ושכולם חוגגים לכבודו ואיתו. אם לא מתאים לך אז אולי לחגוג במסגרת היותר מצומצמת (שלושתכם, אולי עם חברים?) אבל גם בבית. בגן זה ממש משהו אחר - יש את ההרגשה הנסיכית אבל זו נסיכות גנית. בבית זה מרגש בצורה אחרת. העיקר - הופ הופ טרללה, מזל טוב!
|
תוכן התגובה:
|