(אם לא, רותי, הרגישי חופשי להעביר לאן שיבוא לך). ביום שישי הלכתי לסיור בבי"ח נהריה. שם ילדתי את שי, אבל זה היה לפני שנתיים וחצי. אז לא ידעתי חצי מהדברים שאני יודעת היום (דה), וקיוויתי באופטימיותי המפגרת לעיתים שיהיו גם הפתעות לטובה.
הסוף הוא שיצאתי משם בעצבים, ובתסכול עז על מה שהולך כאן!
היו איתי עוד 3 זוגות. אחד שאני מכירה במקרה את האישה (שבוע 39 בערך), שהחליטה לא לעשות קורס הכנה ללידה כי "אמרו לי שזה מיותר, ושאני אעשה מה שהמיילדת תגיד לי והכל יהיה בסדר". !!!. עוד זוג צעיר יחסית, מתוקים להפליא, שנראה שנורא רוצים לדעת, וזוג נוסף לקראת לידה שלישית אחרי 11 שנים.
המיילדת שהיתה חביבה (באמת) וטובת לבב (חייבת להגיד שלמרות נחמדותה האמיתית, הפעם יכולתי לראות בבירור איך יש דברים רבים וחזקים ממני על שולחנה. כלומר - בעת הצורך לא היא זו שאוכל לסמוך עליה שטובתי תהיה מעל כל פרוטוקול למשל!), הסבירה שיש להם 2 סוגי משככי כאבים: טשטוש שמטשטש בעיקר בין הצירים, ועושה טוב (?), אבל משפיע על העובר (מה עם לזרוק מילה על כאלה שזה משפיע עליהן לא טוב? שיש אופציה שהמסטול יהיה כבד מדי? שזה ממש מסטול והמילה טשטוש לגמרי לא חייבת להיות מדוייקת? שכאבי הצירים הגיוני שלא ישתנו בכלל, אבל יכולת השליטה על המתרחש כן???). ויש את האפידורל, שהוא מאוד מומלץ. מאוד. מאוד! וגם לא משפיע על העובר. כאן התחיל לתקתק לי הוריד. לא מספיק שאם את בתור מישהי עם סמכות באזור הלידות הזה, ממליצה על משהו כל כך בחום, מן הראוי שתתני גם את הצד השני. תופעות לוואי? אופציה שהוא לא יעבוד? זו הרי רק ההתחלה. לא יודעת.. באיזו זכות היא ממליצה עליו כ"כ אם זה כל מה שהיא אומרת? ואז עוד משקרים לאנשים? הרי זה ברור שהאפידורל משפיע על התינוק. אני אישית שהשתתפתי (בדרך זו או אחרת) רק ב-3 לידות מקרוב ראיתי תינוקות לאחר אפידורל - מנומנמים, לא ששים כ"כ לינוק למשל, לעומת תינוקת שנולדת כמו שד והתחילה את חייה הבחוציים בשיא הערנות, אז היא לא ראתה את זה?? אמרתי את זה והיא אמרה לי שזה במקרה: "זה בפירוש לא משפיע על העובר" חזרה ואמרה.
תראו, אני יודעת שעקרונית כל אחד אחראי על עצמו, ואני יודעת שאנשים בימינו אמורים להגיע לאנשהו מלמד מכיוון זה או אחר, כדי לאסוף כמה שיותר ידע. אבל עדיין, הגישה החצופה הזו (בעיני) של "אני יודעת וזה מאוד מומלץ", יחד עם הסתרה ו/או עיוות הנתונים.. זה לא מה שהייתי מצפה ממילדת בבי"ח שאני אמורה לסמוך עליה.
היו שם עוד כל מיני דוגמאות לא מדוייקות וחייכניות מדי, שאני לא זוכרת לגמרי (משהו בנוגע לחיסון צהבת וכמה הוא הכרחי בגיל שעה), אבל כל מה שיכולתי אני לחשוב שם זה עליך נירית, ועליך רותי, ועל כל הנשים המדהימות שפועלות בשביל הזכות שלנו כנשים ללדת בשלווה, בידיעה, בשליטה. לא תחת מעטה פטרונות של חלוקים ורודים או לבנים. וגם עלי - שמאוד קשה לגרום לי לרצות להניע את התחת כדי להזיז עקומות גדילה חברתיות - אבל הפנים המתוקות של הצעירונת שישבה שם, והאמינה - כי אחרת היה לה מבלבל מדי (ואני מאוד מבינה אותה - הייתי שם לפני שנתיים וחצי) - אפילו לי עשו חשק לעשות. דברים קטנים כמו להכניס כחלק אינטגרלי בכל קורס (גם של בי"ח) הכנה את עניין רצפת האגן. תנוחות לקבלת צירים. וגדולים יותר כמו להפסיק לעשות שטיפת מוח לא פיירית על איך לעשות את המשמרת של המיילדת יותר רגועה. האופציה ללידה עם מיילדת פרטית בבי"ח? "מלווה נוספת" (-רק אם זו לידה ראשונה והיולדת ממש ממש היסטרית וחייבת גם את אמא שלה").
כ"כ מקווה שהלידה של הנשים האלה שהיו איתי בחדר המסביר תהיה נטולת טראומות, ויפיפיה. איכשהו, קשה לי להאמין. רק מחזיקה חזק חזק חזק אצבעות שהמזל יעבוד עבורן שם הרבה יותר מהשכל. זהו. הייתי חייבת להוציא. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|