את צודקת, כרקע זה איום ונורא. האמת היא שככה זה אצל ההורים שלי, ואני התרגלתי לחיות 'ברעש'. תמיד יש משהו ברקע. אם לא טלויזיה אז רדיו. עד היום מדי פעם אני מרגישה שמשהו מפריע לי, ואומרת ליואל, השקט צורם לי. אבל בשביל זה יש דיסקים, לא? כדי להקשיב למשהו באמת, לא כדי שיהיה איזה זמזום תמידי ברקע. אז לא, הטלויזיה שלנו דלוקה ממש רק כשיש משהו שאנחנו רוצים לראות (זה לא אינסופי כמו שיצא שתיארתי). ממילא אין מה לראות בדרך כלל, נכון? אפילו באנגליה שמונים אחוז מהתכניות הן תכניות מציאות, ותאמינו לי, מה שממציאים בתחום הזה בארץ זה כאין וכאפס לעומת מה שהאנגלים המתורבתים האלו מסוגלים לחשוב עליו. 'ניקח משפחה עירונית ממוצעת ונראה איך הם מסתדרים בחווה לגידול חזירים במשך חודש'. נשים עשרה זוגות נשואים על אי בודד ונראה תוך כמה זמן הם מתחלפים ביניהם. נורא ואיום. אני רואה עכשיו ER (מכורה, למרות הכל), סימפסונס (פרקים שעוד לא ראינו שלוש פעמים) ושתי סדרות בריטיות, מעולות למרות הכל. יואל - ספורט ואקטואליה. מה לעשות
שבת שלום נועה
|
תוכן התגובה:
|