הי רונהלה. הפעם דרך השכל (מצטערת, מצטערת) ולא דרך הבטן.
את מתכננת ויודעת שמס' 2 זה רק עניין של זמן. חצי שנה, שנה, שנה וחצי, ואת שם. ואולי משום כך, לעשות את זה עכשיו, נכון לא פחות מאשר לדחות.
הגוף? בכל מקרה יעבור את השינוי שוב. חבל, אבל דחייה של הילד בעוד קצת לא תפתור את הבעייה. ילד עכשיו, זה פשוט לקדם את הנושא כך שהגוף שלי ישתחרר שוב "קלנדרית" מהר יותר.
העבודה? שרדה את הכנסיה להריון, חופשת הלידה וירדן? תשרוד גם את ההריון הזה, את חופשת הלידה ואת ההמשך.
קידום נוסף על הקיים? יותר נסיעות לחו"ל, יותר עשייה? פחות בית? זה עניין של החלטה, ובכל מקרה זה אומר יכוב של 3 שנים בערך. וחוץ מזה, עזבי את ילד 2. האם קידום מתאים לך בתוך מערכת היחסים עם ירדן?
הבכורה של ירדן?
נשמע לי שככל שהוא יהיה יותר זמן לבד, כך אובדן הבכורה יהיה קשה יותר.
וחוץ מזה, את לא הולכת ממנו, את נשארת שם איתו. איך אומרות האמהות ל- 2, האהבה הקיימת לא מתחלקת לשתיים. באיזה אופן בלתי ייאמן, היא פשוט גדלה ומתעצמת. וכמו בנושא הילד הראשון, כנראה שאי אפשר להבין את זה עד שלא חווים את זה באמת.
זה נכון שהזמן הופך מגבלתי, ושאין 100% זמן לירדן. אלא חלוקה שלו עם עוד עולל. אבל שערי בנפשך, עוד קסם כמו ירדן. (עכשיו בראש זה איזה תינוק אנונימי. זר מרוחק, אבל בפועל, איזו נסיכה).
זה נכון שאמהות לשתיים מוצאות את עצמן כל הזמןמנסות לפצות, את הקון ואת הגדול, אבל איכשהו, זה מסתדר. רגישות, אהבה, יש לך משתיהן. זה יעבוד. אולי לא יהיה פשוט, אבל יעבוד.
עזרה?
עזרה זה דבר שאפשר להביא בכסף. את לא רוצה את אמא האנטנסיביות, אפשר להביא מטפלת לשעתיים שלוש ביום. זה מאוד עוזר, במיוחד בשעת האשכבות (5-7). את יכולה להתארגן מראש כך שאת לא מתעסקת סשום עבודת בית, לא מקפלת אפילו מגבת. פשוט נמתא שם ומקבלת את כל הזערה הראוייה. בייביסיטר, עוזרת בית, מטפלת לכמה שעות ביום. החיים יכולים להיות הרבה יותר מאורגנים ונוחים.
רמון בחו"ל?
ראי למעלה סעיף עזרה.
וחוץ מזה, את יודעת שזה עניין של נקודת מבט ותו לו.
ועוד חוץ מזה, אתם יכולים לשבת יחד ולסכם מראש, איפה באה לידי ביטוי העזרה והסיוע שהוא כן יכול להתחייב אליהם. גם במצבים של אי ודאות הנוגעים לכמות הנסיעות וכד'.
את יודעת מה אני מרגשיה שאני קוראת את מה שאת כובבת? מצטיירת אצלי בראש תמונה שלך עומדת על שפת בריכה, ומתקשה לקפוץ. את יודעת שאת שם, ואת לבושה בגד ים 0אופנתי כמובן). ומוכנה נפשית, רק לא רוצה להרגיש את הרטיבות של המים. ומהססת.
ובכן, יקירה. מזכירה לך שהמיים רטובים אמנם, שהקור עובר 10 שניות אחרי שקופצים למים, וששחייה היא פשוט אחלה של דבר.
מאחלת לך קפיצה מהנה בטרוף. אל תשכחי שירדן גדול ויהיה גדול עוד יותר בעוד 9 חודשים שנה. ושזה נורא כייף שיש אח בבית או אחות שאפשר לדאוג להם ולטפל בהם. וכמה זה חשוב ונהדר עבור ירדן (כי להיות מלך, זה טוב אבל זה גם קצת רע). וכמה זה יוריד מירדן את כל המשקל שיושב לו על הכתפיים בתור ילד יחד. וכמה שבטוח זה יצא בת, ואם לא אז מה אכפת בכלל.
נשיקות. מאמו
|
תוכן התגובה:
|
