|
5/6/2005 14:07
|
imassia
|
מאת:
|
|
מיואשת יקרה,
|
כותרת:
|
האם באמת אין לך בעיה עם פיחסה ודומיו?
אם כן, כנראה זהו שורש הבעיה. כאשר הצבת גבולות צריכה להעשות מייד כשהילד מנסה לבדוק מהם הגבולות. אם לא הצבנו את הגבולות שלנו לפני ובזמן בדיקת הגבולות - הרי לא היה גבול, כדי שהילד יגלה שיש גבול צריך לחזור אחורה וזה כבר הרבה יותר קשה.
מה שאת מתארת זו אותה בעיה רק אחרי שהילד חצה את הגבול ודהר קדימה.
את אומרת שקיבלת ייעוץ, מה ייעצו לך? למה זה לא עבד? נשמע לי שצריך למצוא דרך להשיב את הגבול האבוד. הייתי מתחילה בשיחה עם הילד שכך לא מדברים, ומהיום והלאה את לא רוצה לשמוע מילים כאלו יותר, זה לא נעים לך וגם לא לאנשים אחרים שסביבו. אם הוא מרגיש שהוא חייב לקלל תבחרו מקום שבו מותר לו לעשות זאת ולשם הוא הולך מייד כשהוא מתחיל לקלל. לא בתור עונש אלא בתור מקום שמותר לקלל בו. באופן טבעי הייתי בוחרת בחדר שלו. אותו דבר עם הילד הקטן. זה שאחיו מקלל ועובר גבולות לא אומר שגם הוא צריך לעבור גבולות. איתו יותר קל להציב את הגבול ועדיף לעשות זאת עכשיו. אבל........ כל זאת בהנחה שיש לך בעיה עם קללות, ובהנחה שברגע שקבעת את הגבול את דואגת לאכוף אותו. בפעם הראשונה שלא תאכפי את הגבול שקבעת שם הגבול מתבטל. ככל שתנסי יותר פעמים להציב גבול והוא יתבטל כתוצאה מחוסר אכיפה כך תהיה לך פחות סמכות על הילדים גם בדברים אחרים.
כתבתי מאוד בנחרצות, אבל תמיד צריך לזכור שזה מהניסיון שלי והמחשבות שלי. יכול להיות שקבעתי פה קביעות לא רלוונטיות פשוט כי נראה לי שבדרך כלל זה ככה. אני לא איש מקצוע - סתם אמא שחושבת שילדים זקוקים לגבולות ולנו מאוד קשה להציב גבולות או לאכוף גבולות. נתתי פה פעם דוגמה שלי לגבי שינה במיטה שלנו. בעלי לא מוכן שהילדים יישנו במיטה שלנו וכשהוא משכיב את הילדים לישון הם נרדמים די מהר ובלי ויכוחים. אני כמה פעמים חככתי בדעתי אולי בכל זאת יישנו איתי, בעצם עדיף שלא, בינתיים תוך כדי ההתלבטות הילדים היו כבר במיטה, נו שיהיה - מאז ועד היום כשאני מרדימה אותם זה ייקח הרבה יותר מהר אם מלכתחילה אוותר ואתן להם לישון במיטה שלנו. וגם זה בעיניי אותו דבר - הצבתי גבול, לא הייתי שלמה איתו והילדים פרצו אותו בדהרה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
