|
21/6/2005 11:01
|
יעל.ש
|
מאת:
|
|
ליעל,
|
כותרת:
|
אני את בני הראשון לא הנקתי כלל, היתה לידה טראומטית וגם אח"כ היתה תקופה ארוכה וקשה.
החלטתי שבלידה הבאה אני יעשה רק מה שטוב לי, לא אכנע ללחצים ולנקיפות מצפון ורגשות אשמה.
אז היתה לידה שנייה נהדרת, ממש חוויה מתקנת. וניסיתי להניק אותו בחדר הלידה אבל הוא לא רוצה, מילא. ועדיין לא הייתי בטוחה אם אני רוצה להניק. ואז למחרת לקחתי אותו אלי והלכנו וישבנו בחדר ההנקה בביה"ח ושמעתי הסברים, והאחות חיברה והוא ינק, ועדיין לא הייתי בטוחה שאני רוצה להניק.
וביקשתי שלא יעירו אותי להנקה, ושיתנו מוצץ כי עדיין לא הייתי בטוחה שאני רוצה להניק. ולמחרת הנקתי קצת ושוחררנו הביתה. ועדיין לא הייתי בטוחה שאני רוצה להניק.
וחזרתי הביתה והתחיל הגודש הנורא, וכאב, ולא ידעתי מה לעשות? ואז דירתי עם כרמי הדולה המדהימה שלי ובמקביל פניתי לגיסתי שחיברה אותי ליועצת הנקה מדהימה-שלי גת. שתיהן שינו לי את ההסתכלות על הנקה.
כרמי אמרה- "יעל, קחי החלטה לא ממקום קשה וכואב (גודש וכאבים) אלא ממקום שבו יהיה לך קל" כלומר: הכי קחל כשכואב וקשה להרים ידיים אבל כדאי לנסות ואז כשזה עובד להחליט אם זה מתאים לי או לא.
ושלי הנהדרת באה ודיברה איתי בהמון רך וסבלנות אין קץ שלא פגשתי אצל אף יועצת הנקה מימי (ויש לי רקורד מרשים מהילד הראשון וביניהם ג'ולי שור ודוריס ששתיהן היו מאד טכניות ולא השקיעו בהמשך, כלומר באו והלכו). שלי היתה איתי 3 שעות ואח"כ הלכה הביתה עם הוראות איך להקל על הגודש.למחרת היא באה שוב וכך גם ביום שאחרי, היא כל הזמן התקשרה לראות מה מצבי ולא חיכתה שאני אתקשר אליה, ממש יום יום ואפילו מספר פעמים ביום, היא הייתה זמינה כל הזמן. היא תמכה בי ממש. למעשה אני מדברת איתה עד היום.
היום בני בן חצי שנה ועדיין יונק (אני שואבת בעבודה ואז הוא מקבל בקבוקים שאובים).
אז הנה לך סיפור קצת אחר-בני לא ינק בחדר לידה, קיבל בקבוק, מוצץ, למעשה התחיל לינוק בגיל 4 ימים ובכל את זה עובד.
אז מה צריך? תמיכה תמיכה ועוד תמיכה. ונכון שזו גם שאלה של כסף אבל אם רוצים להניק אז צריך לעשות את השיקול הזה. ולפעמים את האדם הנכון ברגע הנכון שיגיד את הדבר הנכון.
שיהיה לך בהצלחה.
נ.ב שלי גת- 0525252008
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
