של הסם, לא?
הוא מכניס אותנו ל-HIGH, ואז הכל יפה, וורוד.
אבל הוא ממכר. העובדה שבפעם השניה כבר ה-HIGH לא היה כל כך חזק מעידה שההנאה מתחילה לעבור ואת מקומה ממלאת ההתמכרות.
זה כמו מין עליה גבוהה שעולים להר גבוה, ואז צונחים חזרה למציאות. אז מה עדיף, העליה או הצניחה?
מי שמתמכר, מעדיף את העליה, ושוכח שאחריה מגיע הריק, קשה ועמוק. ממנו ניצלים רק על ידי HIGH חדש.
זה נכון בסיגריה שהורסת את מערכות העצבים, בסמים קלים וקשים שיוצרים למעשה דיכאון והתמכרות בטווח הרחוק, זה נכון אפילו לגבי קפה שנדמה שהוא מעורר אך בטווח הרחוק הוא יוצר עייפות.
אז אם את מחפשת את הHIGH, את גם תמצאי לעצמך את התירוצים למה כן מותר לקחת 'רק ג'וינט קטן פעם בשבוע'. ואם את מסוגלת למצוא את האושר בחיים עצמם ולא בבריחה מהם, ביופי האמיתי של ילדך הקטן ולא ביופי שהג'וינט מקנה לו, אז גם תמצאי את הכוחות לוותר על העישון המזיק ולמצוא אושר אמיתי בחיים.
בהצלחה, מאחת שמכורה- אמנם לאוכל אבל זה אותו הדבר
|
תוכן התגובה:
|
