פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

14/11/2005 15:48 ריש מאת: דעה אחרת - כותרת: ממה שפענחתי יש שני חלקים - האחד התסכול שלך על היחס שהייתי רוצה שבתך תקבל והשני הגדרת ה'איך' היחס הזה צריך לבוא לידי ביטוי. עם החלק הראשון אני מסכימה לגמרי, סבאים וסבתות אמורים לעשות את חלקם במיטב יכולתם. שהרי היחס שיזרעו עם נכדיהם היום יהיה מחר עם ריבית והצמדה לטוב או לרע. אינני מסכימה עם האחרות שחושבות דיי גורף שיש יותר נזק מתועלת במפגש עם הסבים וקריאתם לסדר, להפך. לרוב בעיותי מתמקדות באגף של זוגי, הסבתא שם, איכשו מתקשה להתחבר להורות שלנו, מתקשה למצוא זמן ולא יודעת מה לקנות לנכד שלה (למרות שגם אם תביא ביצת קינדר, זה יהיה מאה אחוז). לאחרונה גם האגף שלי התחיל מזייף, ההורים שלי עמוסים (כל אחד מסיבותיו) והאמת שאינני מוצאת את סיבותיהם מוצדקות, וורקוהליזם ודאגה לאחרים הם חשובים אך מבחינתי 'עניי עירך קודמים' וגם עימם ניהלתי שיחה לא מאוד נעימה בנוגע למודל הסבתאות והסבאות שלהם. עם חמותי זה היה חריף בהרבה, מאשר עם הורי. בזמנו יזמתי עימה שתי שיחות נוקבות וקשות מאוד בהן שיקפתי לה את המציאות כפי שהיא מצטיירת בעיני ובעיני זוגי, את המשמעות של מעשיה ואת ההשקעה שלה היחסית בנכד משלנו היחס לאחרים, הבעתי אמפטיה לקושי בקבלת מודל ההוריות המוזר שלנו, כי באמת שאני חושבת שיש בזה חלק לא מבוטל (ובאמת, גם להורים שלי היה קשה עם חלק מתפיסות העולם ההוריות שלנו, אבל מכיוון שהם מכירים אותי שלושים ומשו שנים, הם נתנו לי את הקרדיט שאני יודעת מה אני עושה, שבדקתי לפני שהחלטתי וכו'). השיחות היו מלאות דמעות וכאב על הפספוס שחווה הילד שלנו, על המסלול הברור מאוד לניתוק מוחלט מבחינת סוג הקשר שיבנה במצב בו הם נפגשים אחת לחצי שנה בממוצע ועל האיזון בין ביקורים שלה לאלו שלנו (ובעצם, על השקעה כזו תקבלי בעצם פליים זמן, כי נרגיש בנוח להגיע יותר ולצרף אותך לפעילויות שלנו). לשתי השיחות היתה השפעה מוגבלת מאוד, אם נשווה את זה לטיפול רפואי האפקט היה של אקמולי אחרי חום, למרות הדלקת המשתוללת. כמה חודשים של נחת ואח"כ קדחת. אחרי תק' בה הכל חזר אל ה'אין', נשבזתי. ערב אחד קיבלתי קריז וישבתי לכתוב לה מה בדיוק אני חושבת על מה שקורה. הודעתי לזוגי שאני מתכוונת לשלוח אל המלכה האם מכתב שלא מאוד ישמח אותה ואם נורא מתאים לו הוא יכול לקרוא מראש אם לא אז לא. לאחרונה עשיתי סדר בניירת שלי ומצאתי את הטיוטא והרי היא לפנייך - ******************************************************** ל@@@@@@@ שלומות, אקדים ואומר, כי מכתבי זה הינו חלק מדיאלוג מתמשך עימך (במודע או שלא) בנושא הורות. אם אני מצליחה להניח את אצבעי על נק' ההתחלה של הדיאלוג, לדעתי, ההתרחשות הראשונית היתה ממש טרום לידתו של %%%%%%%, בשלב ההתכוננות הזוגית שלנו ללידה. מאוד קשה לי עם האמירות והעשיות שלך עוד מלפני כן, אך כל עוד המשמעות היתה "אנחנו" כזוג ייחסתי לזה הרבה פחות חשיבות. במסלול ההורי שלנו, הרבה דברים שונים מכפי שהכרת או בחרת כאם. אין לי ספק שחלק מהקושי נובע מתפיסות עולם שונות ואף מנוגדות. אם נרחיב את היריעה לאגף השני, של הורי, גם שם לא מצאתי זהות מוחלטת מבחינת ה"איך" וה"מה". גם שם היו הרמות גבה מפעם לפעם, אבל איכשהו שם נתנו זמן, תמיכה וקבלה. הדרך בה בחרנו בגידולו של %%%%%%% מעולם לא הפריעה להיותם משפחה מורחבת במלוא יופיה והדרה של המילה. איני רוצה לפגוע בך במכתבי זה, אלא לתת אפשרות לראות מה המשמעות של הקשר וטיבו כיום. לפני שנתיים בערך, יזמתי שיחה עימך בנושא. שיחות כאלה אינן "טבעיות" לי. עשיתי את הצעד ההוא כי הייתי מוצפת. לא יכולתי לשאת את ההכרות השטחית עם בני. את הקשר החלקי שלך עימו. אחרי השיחה ההיא האמנתי בכל ליבי שיהיה שינוי. השינוי היה זמני מאוד ותוך שנה (פחות או יותר) נמוג לתוך שגרת האין. ראי, בהורות שלנו אין מקום להורה נוסף. אנחנו מנסים כמיטב יכולתינו למלא את המשבצת הזו. לעיתים אנחנו גם טועים וזוכים להארה מאוחרת. זה בסדר גמור בעיני. הדינמיקה שהכרת מנכדייך האחרים לא קיימת בביתנו, אני מניחה שזה קושי ואתגר לא קטן. אני מאמינה בכל ליבי שניתן לדלג מעל למשוכה הזו. אני יודעת שקיים עומס יתר בחייך, אני מבינה שזו בחירתך ודרכך. איני רוצה להכנס למשוואות, השוואות ובדיקה למה בכלל לחיות כך, אבל בשורה התחתונה זמן עושים, מפנים. הבחירות של היום הן המציאות של מחר. כך בהורות שלנו, כך בסבתאות שלך. אני מקווה שההורות שלנו תאפשר ל%%%%%%%% לגדול לאדם מאושר, אוהב ונאהב, מלא בבטחון בכוחותיו וביציבות האדמה תחת רגליו. כל השאר בעיני הם זוטות. הגרעין הוא העיקר, ממנו בבוא היום היו לו יכולות לפתח עצמו כראות עיניו. המפגשים שלו עם אנשים (חברים, משפחה, מטפלות ועוד) חיונים בעיני להתפתחות אישית שכזו. האחריות ליצירת קשר כזה אינה יכולה להיות מוטלת על כתפיו של אחד הצדדים באופן בלעדי, אם כי על פי תפיסת ההורות שלי קיימת אחריות גדולה יותר על כתפי כהורה, מבחינת איכות הקשר ושמירת האיזון בין הילדים על מנת לאפשר קיומם של חיי משפחה מורחבת בבוא העת. שוב, נקודת המוצא שלי שונה משלך, ואין לי ספק שאת בוחרת בדרך שונה וסיבותיך עימך. למרות הקטביות בגישותינו לחיים, למרות הקושי שלך ושלי, אני חושבת שיש מקום להתנהל באופן שונה. איני רוצה להטוות דרך, מסגרת, יעדים או מקסם שוא, כל שאני רוצה הוא לגרום למודעות. הנכד שלך מאוד שמח להפגש עימך, הנכד שלך חובב תשומת לב, הנכד שלך אינו אחד מתוך אלא אחד יחיד ומיוחד (ולא בגלל היותו בן-יחיד...), אם לא תתקרבי, לא תוכלי לעולם לדעת מה החמצת. הרווח מהמרחק ברור לי (ואני מניחה שגם לך). אני יודעת שאני לא קלה לפיצוח ולא קלה בתפיסת עולמי. איני רוצה לפנות ל"ראש" או ל"בטן" אלא דווקא ל"לב", למקום בו צריכים להרגיש. האם מרגיש לך נכון הקשר עם נכדך? האם את חשה שזה המקום המתאים לך? האם את מרגישה שההכרות שלך איתו מספקת אותך? אני לא יכולה ולא מתיימרת לענות על אף אחת מהשאלות הללו. אני יכולה להציג לך כמה %%%%%%% שמח להפגש עימך, כמה %%%%%%% היה שמח לשתף אותך בחוויותיו. אם הייתי יכולה לאחל לבני משהו נוסף על הקיים בחייו, הייתי מאחלת לו קצת יותר זמן איכות עימך. *********************************************************** אח"כ היתה שיחת טל סבירה, והבטחה שיהיה אחרת. כדי ליצור מסגרת של מפגש קבוע "נזקקנו" לעזרה אחת לשבועיים בזמן הלימודים שלי (וכך החיכוך ביננו היה נמוך יותר וגם היה להם זמן איכות יחד), וכך גם היה ערך מוסף (בחסכון בבייביסיטר ;) את ענין המתנות והצו'פרים פתרתי ב"לתת בשם סבתא" 'אוי תראה חמוד מה סבתא הביאה לך לטיול אחה"צ' ולהטיל בידיו שקית במבה. אחרי פעמיים כאלה היא הגיעה עם צו'פרים משל עצמה (לא שהיה לי אכפת לתת). אח"כ מצאנו לה נישה של מה לקנות שתהיה ייחודית אחרי הפליימוביל ביומולדת (כי ספרים ממש מסוכן לקנות לו, כי יש לו מלא'תלפים, כנ"ל לגבי משחקים "רגילים" אחרים ופאזלים יש לו בעשרות, אז יש גבול) לאחרונה דווקא ההורים שלי מזייפים, אבל איתם אחרי שיחה יחסית קצרה הדברים נכנסתי למסלול סביר. מקווה שהועלתי, ריש תוכן התגובה: תגובות נוספות 14/11/2005  12:00 ממש לא - איריס 14/11/2005  12:48 לא להתקשר - ציפ 14/11/2005  13:08 לא להתקשר!!! - איריס ל 14/11/2005  13:46 אני הייתי מתקשרת - רונה 14/11/2005  14:02 לדעתי הבעיה היא הצפיות שלך, והן לא במקום. - קופסת שימורים 14/11/2005  14:26 קופסת שימורים- מסכימה עם כל מלה! וכנ"ל לגבי מצבי המשפחתי (זהה לשלכן) (ל"ת) - אלה1 14/11/2005  14:42 העבודה היא רק אצלך - בליבטי 14/11/2005  15:14 לגו במקום נעליים - רותי קרני הורוביץ 14/11/2005  15:53 רותי-אהבתי! ולכותבת - גילי אבישי 14/11/2005  16:18 מה שהחיים לימדו אותי - נועה ברקת 14/11/2005  17:08 הצעה - - א 14/11/2005  17:47 הורי מבוגרים מאוד וכבר לא יכולים, לא לבוא, לא לשמור "בייביסיטר" ולא כלום. - טלי תקומי 14/11/2005  20:00 מאוד מאוד אהבתי את מה שרותי כתבה, וגם את הצעתה של א' - ליאתיתי 14/11/2005  20:09 אני לא מבינה את ריש: ממכתבך עולה הרושם שאת בשום אופן לא רוצה שיגידו לך איך להיות הורים, אבל נראה שאת מנסה ללמד את חמותך איך להיות סבתא - יעלה 14/11/2005  21:35 יעלה, - ריש 14/11/2005  21:55 אגב, היה לי יותר נחמד אילו היית פונה ישיר - ריש 14/11/2005  23:10 אז עכשיו את גם מנסה ללמד אותי איך להתנהג... לפעמים העולם לא מתנהג בדיוק כמו שהיינו רוצים, וזה לא נורא בכלל (ל"ת) - יעלה 15/11/2005  00:57 יעלה, גם אני לא אהבתי - רותי קרני הורוביץ 15/11/2005  09:31 גילי וליאתיתי יקרות תודה ועוד קטנה - רותי קרני הורוביץ 15/11/2005  11:08 נשים יקרות שלי, תודה רבה, להלן התגובות - פותחת ההודעה 15/11/2005  11:19 ועוד משהו - פותחת ההודעה 15/11/2005  11:31 תסלחו מאוד כל הסובלניות פה - רונה 15/11/2005  11:42 פור דה רקורד - רונה 15/11/2005  15:11 לכותבת ההודעה, ולריש- הפעם פניה אישית: אני ממש מתנצלת (ובלי ציניות) - יעלה 15/11/2005  15:17 קטעים כדרבנות, וגם סונטה קטנה לבת היענה - רותי קרני הורוביץ 15/11/2005  15:18 לפותחת ההודעה, - ריש 15/11/2005  15:26 יעלה, - ריש 16/11/2005  08:01 יעלה וריש - סיגלית 16/11/2005  11:40 סיגלית, וגם לינק למשו משעשע - ריש 17/11/2005  10:14 שיהיה בהצלחה רבה, תודה על העדכון! וליעלה סחתיין על ישור ההדורים. יחי הטעם הטוב (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש