|
14/11/2005 20:00
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
|
מאוד מאוד אהבתי את מה שרותי כתבה, וגם את הצעתה של א'
|
כותרת:
|
תראי יקרה, החיים הם לא פיקניק שכולו כרכורי 'מה תרצי שאביא לך בהזזת אף?'. יש דברים שלא מתיישבים טוב. יש דברים שמתיישבים רע. וכמו שנועה ברקת כתבה יש רק שתי אופציות: או לנסות לשנות, כשהיד על הדופק כל הזמן: לאן את רוצה להגיע, מה את מוכנה לעשות בשביל זה, כמה את מוכנה להתאמץ לכבוד זה, או להשלים עם הנתון ולשנות את נקודת המבט מתסכול גורף לקבלה אמיתית.
אני חושבת שקשר סבים הוא חשוב חשוב חשוב. בעיקר לילד. ונראה לי קלוש שהסבים עצמם לא יכולים להנות ולפרוח שם לפחות כמוהו. אבל לפעמים יש איזה קצר שעושה קשיים בהנעה.
אולי באמת הם מרגישים בחוץ? אולי את הכעס המצטבר שלכם הם מרגישים כחוסר רצון סמוי להתערבבות שלהם בחייכם? אל תבטלי מיד, את לא יכולה לדעת. אני בטוחה שהם מרגישים את הגלים הגואים בשניכם, ומשום מה הגיוני לי מאוד שהם מתרגמים אותם עקום. את יודעת, בפולניה,... הם עוד עלולים להגיד לעצמם: "למה הם מזמינים אותנו כ"כ מעט?.. הוא אומר לנו לעשות אבל הקול שלו כועס כי בטח עשינו לא טוב, אז עדיף שלא.." אנא ערף. את לא מאמינה לקלות הבלתי נסבלת של הבלי התרגום החופשי.
בקיצור, את רוצה סבים לילדה שלך. ולא בשביל הלגו (או לא רק), אלא בשביל התפקיד הכה חשוב שיש להם בחייה. לדעתי שווה להתאמץ בשביל זה. וההתאמצות כאן תהיה כמו לדחוף אוטו תקוע: צריך מלא כוח בהתחלה, צריך לדעת איפה ללחוץ, צריך ללוות אותו בריצה כמה מטרים טובים עד שהנסיעה מתגלגלת, ורק אז לעזוב. להגיד להם: 'יללה נו בואו תהיו סבים!' כשהם כפי הנראה לא יודעים איך לעשות זאת, פשוט לא יעבוד. ואני לא מגלה לך את אמריקה.
את הכבוד הלעוס, והתסכול הנוראי תשימי בצד. אין לך ברירה יקרה. זה קשה נורא לעשות זאת, אבל אני בהחלט חושבת שאפשר להסתכל על זה כעזרה לקושי אמיתי ש ל ה ם. תחשבי כמה שהם מפסידים! זה הרי לא הגיוני לוותר על זה סתם. כמו ללמד דיסלקטי לקרוא: אפשר, אבל צריך להפסיק לכעוס עליו וכמה שיותר מהר, וצריך למצוא ולהתחיל ללמד את השיטה שתתאים לו.
בגלל זה מאוד אהבתי את הרעיון של א'. לבקש עזרה. להגיד שאת צריכה אותם, ואחרי פגישה כזו (שאל תתני לה לא לקרות, כמו שגילי כתבה, תני כמה אופציות, והתעלמי מהכבוד הרומני!! אם יהיה ניסיון התחמקות, ראי אותו כביטוי לפחד) תרחיבי באיזה זורחת, וכמה אהבה, וכמה זה חשוב לה וכו' (לא לשקר, להעצים/להדגיש דברי אמת, להדגיש את מה הם עשו טוב גם לא יזיק). ואז שוב לבקש, ואז אולי לבקש משהו שיהיה באיזשהו בסיס קבוע. וכו'.
אבל שימי לב שפינת הקדוש המעונה רווחים רבים לה. לא סתם אנחנו מעדיפות להתמקם בה ולהתבוסס במיציה מיליון פעמים, במקום לצאת ממנה בדהרה אל האושר האמיתי שלנו. אני לא מבקרת אותך, תאמיני לי שהייתי ובטח עוד אהיה בה טונות. ההרגשה ממכרת אפילו, ולפעמים פשוט מוכרת עטופה חמימה ברחמים עצמיים, ולא מקדמת לשום מקום. עזבי את הכעס, הוא לא רלוונטי כרגע. מה שאת צריכה לראות בגדול אל מול עיניך זו המטרה. תגדירי אותה במילותייך שלך. תעקפי את האם והאוף והתור של שילב. רדי לרמה הבסיסית והחשובה ביותר: מה את רוצה? מה את צריכה? ואז תחשבי בשיא הפרקטיות איך את הולכת להגיע לשם.
שיהיה בהצלחה.
ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
