אצלי הדימום החל בשב' 10 ~ כאשר ע"פ גודלו של ההריון כבר בשב' 6 + משו (מעט אחרי שנצפה דופק). הדימום החל כמה ימים באופן מדורג מאוד. דימום קל מאוד מכתים, בתוך 3-4 ימים (לא זוכרת במדויק) החל דימום משמעותי שלווה במיני צירים שהקרינו על הגב התחתון. באופן אישי אני עצמי בעד הפלה טבעית בבית, ****כל עוד היא לא מסכנת אותך**** המשמעות המיידית היא תמיכה לפחות טלפונית בכל שעות היממה מרופא/ת השנים שלך, כדי שיהיה לך עם מי להוועץ (כי מצבים עלולים להשתנות מהר), לקחת טים אוף מהעבודה כדי שלא תצטרכי להתמודד עם זה שם כשזה יתחיל, להצטייד בהפניה מראש שתשב בבית רק למקרה ש... (לגרידה חירומית ולגרידה במועדה), כדי לחסוך ממך ריצה מוטרפת למוקד של קופ"ח או לחלופין לחסוך בירוקרטיה אחרי ההליך, אם יבוצע ללא הפניה כזו (אנחנו עם הפניה זכינו לקבל דרישת תשלום מבי"ח, שמוענה אישית אלי, וקופ"ח ביקשה העתק מההפניה מהד"רית, כאילו שיכולתי לחשוב גם על זה כשפיניתי את עצמי...), לחשוב לאן את רוצה להתפנות במקרה כזה (קרבה גאוגרפית, קשר אישי שיוכל להועיל וכו').
לאן זה יכול להגיע? הנה סיפור אמיתי ששמעתי. בעיני, בפירוש גובל בסיכון חיים (בהחלט לא בכוונה תחילה, אבל זה משנה ?) סיפור שהיה, מישהי בשב' 12 ~, בא"ס שבו לא אותר דופק, אחריו הרופאה אמרה שזה יכול לפול מעצמו. ההיא המשיכה לעבוד כרגיל. בעבודה תקופו אותה מיחושים ודימום היא חתכה הביתה. בבית התחיל דימום. היא נכנסה למקלחת חמה שרק האיצה את התהליך, אחרי כמה שעות של דימום שאף פד לא הצליח לעצור כולל פדים ענקיים, בסופו של הגיעה במצב לא משו למיון, על סף עילפון.
|
תוכן התגובה:
|