|
9/5/2006 16:29
|
הוטיקה
|
מאת:
|
|
איך את בפרוייקטים?
|
כותרת:
|
קודם כל, רציתי להגיד לך שאת לא לבד.
זרקת אותי בבת אחת לגיל 17. עברנו דירה בדיוק לאיזור שלך, וגרנו שם בסופו של דבר שנה אחת בלבד. אבל במהלך השנה הזו, שבה חשבתי שאנחנו עומדים להשתקע במושב, ניסיתי להתיידד. זה אמנם שונה כשאת תיכוניסטית ולא אמא, אבל משהו בכל זאת דומה: התחדוה שישובים הכפריים המקסימים הללו, ואולי זה בגלל הגודל של הבתים והנחלות והכל, שיש שם אנשים אבל הם מסוגרים בתוך עצמם.
אני הגדרתי את זה אז "כמו רובינזון קרוזו על האי: יודע שיש חיים בסביבה, פשוט לא מצליח להיות חלק מהם".
ועכשיו, למציאות:
האמריקאיות, יש להן הרבה מעלות ביצירת קשרים.
בין השאר, הן טובות בכל מיני פרוייקטים בנוסח "גראז' סייל".
אחרי שעברתם דירה, אולי יש לך כל מיני שמונצעס להיפטר מהם?
למה לא להשקיע באחה"צ של מכירת חפצים הדדית, עם כמה אינגליש קייק'ס שעפית על הדרך? דורש טיפונת הכנה מקדימה, כמה עלונים שתפזרי בישוב ובגינה, ומתכון אחד פצצה לאינגליש קייק. לפחות את שני האחרונים אנחנו נוכל לעזור לך להשיג:)
מה את חושבת? זה מתכון בטוח להשגת ידידות חדשות ולהתערות במקום לא מוכר.
ההר לא בא אליך? טיזי! הנה את, המוחמד, באה אליו - ובגדול!
אם זה נראה לך ריאלי, ואפילו מעט-אפשרי, גלגלי את זה קצת בראש.
אנחנו כאן כדי לעזור.
והכל במגמת שיפור. אל תתני לעצב להשתלט. את עוד תהיי מלכת הכפר:)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
