|
10/5/2006 12:37
|
הללי
|
מאת:
|
|
אמאחת, אם את עדיין כאן-
|
כותרת:
|
מכירה את הבעיה הזאת, הייתי שם. אבל בנוסף גם מכירה מצוין את ישובי גדרות, גרתי שם... האמת היא שגדלתי שם, ובתיכון כבר ברחתי, ובצבא עזבתי סופית. אחרי כמה שנים ושני ילדים נתתי למקום הזה עוד צ'אנס, כי אמא שלי גרה שם וחזרנו כמשפחה. גרתי שם שנה ועזבתי. אני מבינה לגמרי את ההרגשה שלך, מאוד קשה שם לצור קשרים חדשים. בדיוק אותה הרגשה היתה גם לי- שכולם עם החברים שלהם, בחצרות שלהם וכו'. אבל אם את אוהבת את המקום, הדבר הראשון הוא הבריכה- בעיקר בקיץ. יושבים מסביב לבריכה של הקטנים ותוך כמה שבועות כבר תכירי. ודבר שני- כמו שאורנה דן כתבה, דברים כאלה לוקחים זמן. אני לא הייתי מצפה למשהו משמעותי בשנה הראשונה. איכשהו, תמיד אחרי שנה דברים מתחילים להסתדר. גם אצלנו (ואני בכלל לא ניסיתי, בניגוד אליך), בחודש האחרון לפני שעזבנו פתאום הטלפון התחיל לצלצל עם הזמנות לביקורים, או לבילויים משותפים. סבלנות, זה יגיע.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|