|
7/6/2006 19:18
|
ריש
|
מאת:
|
|
איפה :)
|
כותרת:
|
בישוב קטן, מרוחק. קצת צפונבוני באופיו. ללא חנויות, ללא קניונים, שיא הבורגנות אצלינו במכולת המקומית (שאנחנו מתוך עיקרון לא מחזיקים בה כרטיס 'חובות'). אצלינו אין כבלים בבית גם לא לוין. השנה אפשרתי לראשונה לצפות בתכניות טלויזיה (והן מוגבלות לזמן הצהריים בלבד, וכוללת ענתיקות כגון המומינים ופלפלת בחינוכית, לפני אישור תכנית שאנני מכירה את תכנה אנחנו יושבים יחד לפרק ראשון, אם נראה לי אלים מידי או בקצב מטורף כמו יצירות הפוקס-קידז למיניהן, אחרי אותה פעם אני מסבירה שזה פשוט לא מתאים לו ומציעה חלופות אחרות לעיסוק). ה'אבל אצל כולם' לא תופס אצלי בבית. וגם ה'אז אני לא אהיה חבר שלך' לא מרגש אותי (עכשיו עלינו לדרגה חדשה אחרי שהבין שזה לא משמעותי 'אז אני לא אהיה הבן שלך' שזוכה להסבר מלא למה תמיד הוא כן יהיה ולא משנה מה יקרה...). אני לא פוחדת מלהתמודד ולהתעמת איתו, בעיני זה עדיף על התמודדות מאוחרת יותר. העיסוקים שלו כוללים בילוי בגן עד הצהריים ארוחת צהריים בבית (לעיתים צהרון או סבתא תלוי בעבודה שלי), תכניות משחק חופשי (לעיתים כשאני נחה בחדר הסמוך ולצידי שעון מעורר), אחה"צ זמן בילוי עם חברים (שבאים או שהוא הולך) בקיץ הוא בעיקר מבקר בגני שעשועים ושם נפגש עם עוד חברים... כשבאים אלינו משחקים במשחק חופשי (חיות פלסטיק פליימוביל קוביות לגו וכו') או במשחק קופסא איתי. הרבה פעמים מגיעים כמה חברים יחד וזה נורא כיף לכולם. חלק מהפעמים החברים נשארים לארוחת ערב משותפת למקלחת ולסיפור (וכך גם קורה להפך... הילד מגיע אכול מצוחצח ובפיז'מה של חבר :)) עד 20 גג 21 היום מסתיים עבורו וממשיך עבורי עד חצות לערך... אני מניחה שהרעות החולות הללו יגיעו גם לכאן החל מגיל בי"ס, ואז אצטרך לומר אלפי פעמים 'אנחנו זה לא כולם', בינתיים קל מאוד לשמור על הרטרו... יש לא מעט משפחות כמונו שנחנקו די להגיע לחור הזה, וחיות בצניעות נוסעות ב'כרכרות' רועשות ועושות יופי של חיים בלי שזה יעלה הון :)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|