כשצריך ריסט, ותודה לאלוהי בזק, צריך כל שבוע לפחות, אני מתנפלת על חבילת המגבונים הרטובים מהסוג האכזר, עם אלכוהול והשד יודע, ומנקה בין השורות ומעליהן. המגבונים המועדפים עלי לצורך העניין הם הנתונים באריזה תכולה מהדולר שופ. גם הטלפון, הפקס, המדפסת ואחיהם לפלסטיק המכוער מתקלחים בניר הלא ארוג והטבול בתרכובת מהגיהנום הזו. ואם כבר מזל טבלה, אני ממליצה בחום להשאיר את הציוד הנקי בבית, ולהניחו בתוספת מברג לרגליו של בן השבע ומעלה, בדרכו לחקור את העולם המופלא של החומרה ללא מצרים. כך הופך לוח המקשים של הסלקום הישן למפרש אמפיבי, הצ'יפ לגרוטאה לא שייכת שצוברת אבק בסלסילת הבלתי מזדהות, ומקשיה של מקלדת לאוסף מתוק ובלתי מתקבל על הדעת של לא קוביות, לא סוכריות, ולא נעים לזרוק, לתפארת הפצ'גנינה למתקדמים (המתחזה למסודרת תחת משטרי מיון נלעגים לדורותיהם).
|
תוכן התגובה:
|