בלידה השלישית שלי,לפני חודשיים וחצי,זכיתי לחוויה של לידה טבעית,אחרי מספר חודשים של הכנות,בעיקר נפשיות,לעניין. הגעתי לביה"ח עם צירים ובפתיחה של 6 ס"מ. המיילדת שקיבלה אותי הציעה לי לעשות מוניטור בעמידה כדי להקל על ההתמודדות עם הצירים ולאפשר לתהליך להתקדם. הועברתי לחדר לידה וכאן הציעה לי המיילדת לשבת על הכדור המפורסם,ואיך שהתיישבתי עליו ירדו המים,נבדקתי ונמצאה פתיחה מלאה ו...התחילו צירי לחץ בעוצמה שאף פעם לא הרגשתי,אחרי שתי לידות עם אפידורל. שתי מיילדות ובעלי היו בחדר ועזרו לי לעבור את השלב הזה, תוך מתן עידוד ותמיכה בלי גבול. היה שלב שבו איבדתי קצת שליטה,ואז המיילדות פשוט החזירו אותי למסלול,ותוך רבע שעה נולדה תינוקת,רגועה ומרוצה מהחיים. את הניירת עם הפרטים האישיים מילאו המיילדות אחרי שהתינוקת כבר התחילה לינוק.. לאורך כל התהליך (שעה וחצי מהקבלה ועד הלידה עצמה)הרגשתי שהצוות מנסה לעזור,להקל ופשוט להיות שם,בלי להתערב,וזה היה נפלא. מאחר וילדתי בעבר בלניאדו,ביקשתי גם הפעם להשתחרר אחרי יממה וחתמתי על טופס המעביר אלי את האחריות לשחרור המוקדם.במידה שהתינוק והיולדת במצב טוב אין שום בעיה להשתחרר,והרי אין כמו בבית.
אז מה אני רוצה להגיד לך?
ללידה טבעית צריך להתכונן,לדעת מה רוצים,ובעיקר לדעת להעביר את המסר שאת שולטת במה שקורה. במיון יולדות נשאלתי אם אני רוצה אפידורל,ומרגע שאמרתי שלא,המילדת הלכה איתי ואפילו סיפרה כמה היא נהנית לקחת חלק בלידות טבעיות. זה גם המקום להודות על כל העצות הטובות שבאתר,שברובן השתמשתי בשעות ההתמודדות עם הצירים בבית. נשימות,דמיון מודרך,קולות, הכל עובד.
בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
