לעצמי לא הייתי קונה, אבל הייתי מה זה שמחה עם בעלי היה קונה לי מתנה. בעלי היה עושה כאילו הוא שמח כדי לא להעליב אותי אחרי שהשקעתי בו. אני חושבת שזה משהו עם הבאג של "הוא- המפרנס- העיקרי,- מותר- לו- לקבל -החלטה -שאני- לא- הייתי -מרשה -לעצמי". ואני חייבת להגיד שאני עובדת על עצמי, ומידי פעם אם אני רואה משהו שאני יודעת שהוא רוצה, אני ממהרת לקנות לו, לפני שיביע דעה על המחיר. (וגם לי יש התפרצויות קטנות של שופינג לעצמי, אבל זה בלי שליטה)
לדעתי, אם כלכלית אתם יכולים לעמוד בזה, תקני אבל תדברו על זה. תגידי לו שאת נורא רצית לשמח אותו ולקנות לו את המכנסיים, סתם מתנה כי את אוהבת אותו ובלי קשר ליומולדת / יום נישואין. ושלא יתעצבן על ההוצאה כי כיף לך להשקיע בו שלא יהרוס לך את הכיף. ואם הסכום ממש ממש מכאיב לו, אז שיהיה "על חשבון" היומולדת/יום נישואין/יום האהבה/ יום אנא עארף. (ועד שיגיע היום, את יכולה גם "לשכוח" )
|
תוכן התגובה:
|