מבחינתי זו תמצית החיים. כך גם אני מרגישה שהורי גדלו אותי ונמצאים שם תמיד כדי לעזור ולתמוך. מיום שנולד הגמד, אני כבר לא "אני" אלא "כולנו". הרבה פעמים אני רואה ברור יותר את הצרכים של כל השאר ואת שלי ... אהמממ, קצת שוכחת. האיש לפני כמה ימים מצא איזשהו פתגם מצויין - אנחנו לא יכולים לבחור את החלומות שלנו, אבל יכולים לבחור איזה מהם להגשים. מבחינתי (וגם מבחינת האיש) החלום שאנחנו מגשימים הוא לגדל את ילדנו בנחת ובנוחות יחסית, להיות שם עבורם, לתת להם כל מה שהם צריכים (כולל גבולות ברורים) ולהנות מהשפע טוב שהם מרעיפים עלינו בתמורה למאמצנו (הסיזיפיים משו, היום למשל היה יום לא משו, שהתחיל מנחוס והסתיים בממוצע "סביר"). שאר החלומות ימתינו לתורם... (ואני בטוחה שתורם יגיע, מתישהו)
|
תוכן התגובה:
|