(אין לי זכויות יוצרים על המשפט הזה...)
רציתי רק לכתוב משהו קטן לטובת הורים שלא עונים על ציפיות ילדיהם. הרבה פעמים זאת ממש לא אשמתם. אם זה בגלל קשיי יומיום (מצב כלכלי קשה, דאגות) או בגלל חוויות שליליות מעברם (כיצד חוו הם את הילדות, איזו דוגמה קיבלו להורות ומה זה עשה להם).
לחבוק את ההורות בשמחה ובכיף זאת פריבילגיה של החזקים - חיצונית או נפשית. החלשים, אלה שבמצוקה, נשאבים לסיטואציה של "כלא", שבו אף אחד לא נהנה - לא הם ולא ילדיהם. רק הנטל ניצב לפניהם. לא ההנאה.
וחסויה: ההתמודדות שלך עם חוויות הילדות היא פשוט מקסימה ומעוררת השראה!
|
תוכן התגובה:
|