גם ככה קשה לי כל שבוע להוציא את עצמי מהבית לשיעור, אבל לפחות אני יודעת שכשאני אהיה כבר בתוך השיעור אני אהנה.
כרגע אני עושה "ניה" (בלי קשר לניק שלי). זה ריקוד שנבנה מעירבוב של המון שיטות, ביניהן יוגה, אומנויות לחימה, סגנונות ריקוד שונים, ועוד... לא דורש ידע או יכולת בריקוד. פשוט שעה של כיף.
עוד משהו שעשיתי פעם ומאד אהבתי היה "ריו אביירטו". גם שם רוב הזמן רוקדים. חלק מונחה וחלק חופשי. מכל שיעור יצאתי עם חיוך גדול מרוח על הפנים. וזה שעה וחצי של פעילות אינטנסיבית.
עוד דבר שעוזר לי מאד זה ללכת ביחד עם חברה, ואז אנחנו מדרבנות אחת את השנייה להגיע לשיעור.
ודבר אחרון - קראתי פעם בספר שהבעייה שלנו היא שעם השנים השניאו עלינו את התנועה. ילדים אוהבים להתנועע. מבוגרים למדו שזה משהו שעושים נגד הגוף. שצריך לסבול כשעושים ספורט. אפשר לשבור את ההתנייה הזאת, וללמד את הגוף מחדש למצוא מה נעים לו לעשות. לי היה קל יותר להתחיל במשהו שהוא איטי, כמו יוגה. השתדלתי בזמן השיעור לשים לב כל הזמן מה נעים לי. ואם יש לי התנגדות, לשנות את מה שאני עושה. גם ב"ניה" יש דגש כזה, של למצוא איך נכון לך לעשות את התנועה בלי קשר לאיך שהמורה עושה אותה.
|
תוכן התגובה:
|