אתה פשוט תיארת מקצועית את הילד שלי, אחד לאחד. אני נטולת מילים ממש. לא שלא היה לי מושג קודם שכנראה בזה מדובר, אבל זו פעם ראשונה שכלללל הפרטים והתופעות מתחברות לדבר אחד. אני כבר המון זמן טובעת באוקיאנוס של מידע וספקולציות - 'אולי זו חרדה חברתית' (במחשבה שניה, איפה!!! הילד חברותי מאין כמוהו, רק רוצה המולת חברים סביבו ונהנה מכל רגע). אולי ואולי ואולי.
אני בטוחה שאמהות נוספות שכתבו כאן יודו לך. הסברת בצורה מדהימה את הקשר בין הפרעת קשב להתנהגות עירנית מדי ו"מפריעה". החזרת אותי לאיזה קו חשיבה ישר ומסודר, שהיה חסר לי מאוד.
השאלה הכי בוערת לי - כתבת: "בהנחה שהפרעת הקשב היא המקור, הטיפול די פשוט וקצר מועד". אנא אנא - מה זה טיפול פשוט וקצר מועד???? משהו התנהגותי - טיפולי או שאתה מדבר על תרופות?
וחוזרת שוב - האבחון הספציפי להפרעת קשב בקרוב - לפני אמצע דצמבר.
וכמה תשובות כלליות לכל מי שענתה לי שוב. קודם כל, תודה הכי גדולה שיש. באמת, אתן כאלה רציניות בהתייחסות, כאלה אכפתיות. אני מרגישה שקראתן בעיון וברצינות את כל מה שכתבתי, וכתבתי כ"כ ארוך.
ריש היקרה - בוודאי שאעדכן, ושוב תודה. דרורית היקרה - אין בעיה עם השפה, דובר את השפה המקומית, והוא דו לשוני. יש לו אחות קטנה בת שנתיים וקצת, ואין הריון נוסף (עוד לא. נראה מתי יהיה לי כוח ואומץ למס' 3 :-) שום דבר לא השתנה, וכאמור, הדברים לא חדשים. ניצנים של זה ראינו כבר מגיל שנתיים וחצי בערך, קצת אחרי שנכנס לראשונה לגן. בעניין הלימודים, הוא אומר שהוא מקשיב וממה שאני רואה, הוא לומד יפה מאוד, מתקדם בקצב הסמבה (יחסית לעובדה שהוא לא לומד בעברית), מכיר את כל האותיות, מתחיל טיפ טיפה של קריאה (בשפה המקומית). מצויין בחשבון. אבל המורה אומרת שהוא לא מסוגל להתרכז בקבוצה, כל הזמן עושה משהו ומפריע.
הוא נולד פה, ולגבי ההצחקות - זה כולל: קולות מצחיקים, פרצופים, כאמור -הורדת מכנסיים וחשיפת ישבן (למרות מיליוני הפעמים שהסברתי בחומרה את חומרת העניין ואת עניין פרטיות האיברים) ועוד דברים, שאני לא בטוחה שהם בשביל להצחיק, (עכשיו, לאור דבריו של גיל מאור) - זחילה על השטיח בכתה, תיפוף בידיים וברגליים, דיבור עם החברים היושבים לידו ועוד. לפעמים הוא נוגע בחברים,וזה לא ממש נעים להם. לא באלימות, פשוט נוגע בהם, מתופף עליהם קלות ומחייך אליהם, בתקווה להצחיק אותם, מתקרב קרוב מדי אל הפנים שלהם ועושה פרצוף מצחיק. את זה הוא היה עושה לא מעט, ולאחרונה נראה לי שדי הפסיק, אולי כי הסברתי לו שזה לא נעים להם, שיסתכל איך הם נרתעים אחורה.
תודה גם ללולי, ולגילי אבישי - אני אכתוב לך למייל, פשוט עכשיו אני גמורה, דפלול - תודה שאת מעלה חיוך תמיד, ול"דעתי" - מאוד חיזקת אותי וסחתיין עליך ועל השגייך. מקווה שלא שכחתי אף אחד. אעדכן בהמשך, תודה לכולכם.
|
תוכן התגובה:
|
