זה לא שהבוקר זה הבעיה. נתתי את זה כדוגמא למשהו טרי טרי שהתרחש לפני כמה שעות... זה ככה לאורך כל היום, או ליתר דיוק בשעות שאנחנו ביחד. משהו שלא חשבתי עליו עד עכשיו, אבל פתאום התחדד לי: זה קורה הרבה פחות כשאנחנו מחוץ לבית, נגיד בגן שעשועים. אז היא עדיין דעתנית, אבל הרבה יותר קשובה. בשניה שנכנסים הבייתה היא דורשת, תובעת, מתווכחת, מסרבת וכל מה שתואר לעיל.
אתמול בערב, אחרי שנשלחה לחדר בכעס גדול, שוחחתי איתה והסברתי לה שאם אני אומרת לה לעשות משהו, היא יכולה להגיד מה היא רוצה ומה היא חושבת ואני מבטיחה להקשיב ולראות אם זה אפשרי, אבל בסופו של דבר ההחלטה היא שלי, כי אני אמא שלה ואני הקובעת. ברור לי שדרושה מנטרה כדי להפנים, ואני חושבת שזה היה צעד קטנטנן ונכון בכיוון, אבל מה עוד???
|
תוכן התגובה:
|