|
16/2/2009 09:44
|
חני המדווחת
|
מאת:
|
|
לא מאמינה בהכנה למבחן, כן מאמינה שמתן מידע לילד על מה שצפוי לו (באופן חלקי)
|
כותרת:
|
לגבי הכנה לבחינות - לא מאמינה בזה ואפילו ממש נגד זה. מבחן אחד הוא איבחון פסיכולוגי, שלדעתי אי אפשר "להתכונן" אליו מבחינת הגברת סיכויי ההצלחה. המבחן השני באמנויות - לדעתי כנ"ל, וגם ממש שגוי לנסות.מה שאני אומרת רלוונטי גם לאמנויות וגם לטבע, שכן בבי"ס לטבע יש רק את האיבחון הפסיכולוגי.
לגבי הכנה נפשית של הילד - באיבחון הפסיכולוגי - אני סיפרתי ליובל שאנחנו הולכים לפגוש מישהי או מישהו שישוחח איתה וישחק איתה כדי להבין אם היא בשלה לעלות לכתה א' ומה היכולות שלה בהקשר הזה. אולי למזלי יובל היא לא ילדה ששואלת יותר מדי שאלות ולא חוקרת במופלא ממנה. היא לא חקרנית בכלל האמת. לגבי המבחנים באמנויות - שם היה יותר קושי כי היו המון ילדים שאת חלקם היא מכירה היטב. סיפרתי לה שאנחנו הולכות יחד כדי לראות אם בית הספר מתאים ל-נ-ו ואם מוצא חן בעיניה, ולשם כך היא גם תתנסה בכל מיני סוגים של פעילות בתחום האמנות. גם כאן לא נשאלו על ידה כל שאלות. לטובתי בהקשר הזה עמדה העובדה שאכן באמת התלבטנו: אני מסיבותי שלי (האם מתאים לה, מס' הילדים המופרז בכיתות, האם ישרת את בעיית הקשב וריכוז שלה או רק יכשיל אותה וכו') והיא מסיבותיה שלה (בי"ס עם פעילות שהיא מאד אוהבת - יצירה, מחול, מוסיקה מול העובדה שהיא נפרדת מחברותיה הטובות ביותר, אפילו שהן כבר עלו לכתה א' בבי"ס השכונתי שנה לפניה, היא חיכתה מאד "להתאחד" איתן). בסוף שתינו החלטנו בעד ביה"ס לאמנויות, כל אחת כאמור מסיבות אחרות, אבל היה בינינו סוג של מפגש רצונות (אם כי אני מודה שאני גרמתי לה בעקיפין להשתכנע שזה מה שהיא רוצה, כשציירתי את בית הספר בצבעים מאד מפתים).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|