|
21/6/2009 13:33
|
לי
|
מאת:
|
|
כמה דברים
|
כותרת:
|
דבר ראשון שעלה לי מהודעתך היה הנחות לגבי אלו החלטות הן בעצם משותפות ואלו לא. יש הרבה משפטים בהתחלה בהם כתבת שברור לך שגם הוא מסכים אם כי לא דיברתם על כך מעולם. אני תוהה אם לא כדאי לפתוח את העניין מולו, לא בזמן מריבה, ולומר לו שאת מרגישה שיש פער בין הגישות של שניכם לגבי ההתנהלות שלכם בבית ושהפער הזה יוצא תמיד במריבות ויוצר אצלך תחושה לא נוחה. אולי פשוט לעשות איזה תאום ציפיות, שהדברים יאמרו בקול רם ואז אולי את תגלי שהוא לא בדיוק מסכים אם כל מה שאת חשבת או להיפך - תראו ששניכם מסכימים ולא יהיה לו שום קייס בויכוחים. דרך אגב - האם הוא מתנצל על האמירות האלו לאחר המריבות? האם הוא מבין שהן פוגעות ולא מובילות לשום מקום? כי יש הבדל בין הערות פוגעניות שיוצאות בעת ריב ונועדו לפגוע ולהכעיס אך אין להן ביסוס לבין איזושהי עמדה שהוא מנסה להעביר לך. ההתנהגות אינה לעניין לדעתי בכל מקרה אבל הפרדה בין הדברים עשויה לעזור. אבל כאן אולי יש מקום לטיפול זוגי - אני לא יודעת ואני מניחה שכמו תמיד הדברים מורכבים יותר. הדבר השני שלא ברור לי - האם את רוצה לעבוד יותר? האם אתם זקוקים באמת להכנסה הנוספת? כי אם טוב לך כך ואתם מסתדרים יפה אז אולי עדיף לתאם את הציפיות ביניכם ולא לעזוב סידור שנוח לכולם. אבל אם את באמת רוצה להתקדם מבחינה כלכלית ואולי מקצועית ומרגישה שזה בא ממך אז יש באמת מקום להתחיל לחשוב איך לעשות זאת. הדרך שלי היתה פשוט לצאת לעצמאות - מצאתי תחום שהשיק לעבודתי כשכירה ובזכות הקשרים הרבים שיצרתי בזמן עבודה ובזכות זאת שמצאתי שותפה מאד מוצלחת להקים איתה את העסק, בזכות אלו בינתיים זה נראה שעובד לא רע בכלל והפוטנציאל הוא גדול יותר מכל הבחינות. זה גם מאפשר את הגמישות עם הילדים (כמו היום שאני עם שתי ילדות חולות בבית והעבודה אינה נפגעת). שיהיה בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|