פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

23/6/2009 13:33 דרור(ה) מאת: חייבת להגיב, אולי מאוחר מדי, אבל לקח לי מעט זמן לחשוב על זה... כותרת: גם אני באותה הגיגית... אינני עובדת כרגע, כי ילדתי את בני השלישי, החלטנו (הודעתי על ההחלטה, ליתר דיוק), על הפסקת עבודה של שנה לפחות לאחר לידת ילדי השלישי. בקיצור, ברור לי שהנטל על פרנסת הבית ותושביו, נפל על בעלי, אבל האמת היא, שהוא לא היה מוכן לוותר על דקה מעבודתו לשם שהיה בבית וחלוקת נטל העבודה הביתית. לכן, אני מסכימה עם האורחת הפורחת, אבל מצד שני, מסייגת ואומרת שזה מאד תלוי באופי האדם. גם כאשר עבדתי, עם שני תינוקות והריון, הבית כולו היה עליי. אז זה לא כל כך נעים לי, אבל גם להתגרש לא נעים בכלל. אני יודעת היטב, כי יש דברים שבעלי שיחיה, לא מוכן לקבל עליהם אחריות. והוא יודע שיש לכך השלכות. הוא מפרנס. ואני יכולה להרשות לעצמי לקחת חופש מעבודת הפרנסה. בדיוק כמו שאני מאפשרת לו את החופש מכל מטלות הבית והילדים. לדעתי, הגישה שריש מציגה, לפחות אם עלינו מדובר, היא מאד שכלתנית. רציונאלית לחלוטין. ואילו יחסים בין אישיים, הם ברובם אמוציונאליים, ולא תמיד אפשר לסכם הכל דרך הרציו, ולא תמיד אפשר וצריך לדבר על הכל. אני דווקא חושבת שיש המון בתקשורת הלא מילולית. (אגב, יש לא מעט פעמים בחיים, שהסיכום הרציונאלי והנכון לכאורה, מביא תסכול לא מבוטל על המסכמים, ואין דרך להביע אותו, כי זה "מוסכם") לכן, כאשר אומרת פותחת ההודעה, כי היא חושבת, או לפחות חשבה שאלו הם דברים המקובלים על שניהם, אז ככל הנראה ההבנה הזו נשאבה ממשהו. בכל זאת, בעלה, היא מכירה אותו יום יומיים... בקיצור, מה שהיה לי חשוב להגיד, שכמו בהרבה דברים, אין פה רציו בלבד. הרבה מעבר, הרבה יותר מורכב, ולדעתי אין דרך שכלתינית להגיע להסכם על כבוד הדדי. גם לא אם אומרים לבעל להשאר עם הילדים שבוע/חדשיים. לא משכנע בעיני. יחד עם זאת, ולמרות האמור, לי ולבעלי יש מערכת יחסים נפלאה. אני מאוהבת בו גם היום, אחרי הרבה שנים, הוא מפרגן לי, תומך וגם מצפה. כמו כולנו. מבחינתו עליי להשקיע כיום בקריירה (כאממור, הוא לא חלק בסיפור מטלות הבית והילדים), ואם צריך, אז לקחת צי של מטפלות. עליי זה לא מקובל. לא ילדתי אותם על מנת שיגדלו אותם זרים... זה מובן לו, אם כי זר לו... לעולם לא יאמר דבר שלא מכבד אותי. בטח לא בנושא הפיננסי... תוכן התגובה: תגובות נוספות 21/6/2009  13:33 כמה דברים - לי 21/6/2009  13:55 לי, התגובה שלך מאוד חכמה בעיניי - דפלול 21/6/2009  14:41 תגובה ללי - ליל 21/6/2009  14:44 אני הייתי בכל זאת מפרידה בין השניים - לי 21/6/2009  14:50 אין לי ממש הצעה חכמה - נועה 21/6/2009  15:48 מסכימה עם הנאמר, - ריש 21/6/2009  16:39 אני רוצה להאיר נקודה אחת מהצד "שלו" - אורחת פורחת כבר לא בתפוצות 21/6/2009  19:34 אף אחד הוא לא קורבן של ההחלטות - ליל 21/6/2009  20:32 אני חושבת ששיחה תועיל. אולי בתיווך של מטפל - ניה 21/6/2009  21:29 אולי חלוקה מאוזנת יותר - ריש 22/6/2009  08:58 אבל ליל, - נעמה 22/6/2009  09:42 אותי הבעל שלך ממש מעצבן - רונה 22/6/2009  10:17 לא בכעס :) - ריש 22/6/2009  10:51 אני אסביר למה אני כועסת - רונה 22/6/2009  11:00 שאלה ל-ליל - אורחת פורחת כבר לא בתפוצות 22/6/2009  11:15 מתחברת למה שכתבה אורחת פורחת, - אוריתה 22/6/2009  11:21 לאורחת (ארוך!!!) - רונה 22/6/2009  12:35 מסכימה עם אוריתה לגבי הצורך של כל אחד למצוא את האושר שלו - ריש 22/6/2009  14:49 תגידי, ריש - את אמיתית או פיקציה? (אני שואלת ללא ציניות בקולי) (ל"ת) - נעמה 22/6/2009  17:42 עוד משהו שעלה על דעתי, - אוריתה 22/6/2009  19:19 לגמרי, - ריש 22/6/2009  19:34 ריש - סחתיין עלייך / עלייכם. מסירה את הכובע ולומדת את החומר...:) (ל"ת) - נעמה 23/6/2009  15:14 אני חושבת שזו לא דרך שכלתנית אלא שזה מגיע מתוך רצון לחיות טוב יחד - ריש 23/6/2009  17:40 בנות יקרות המון תודה על התגובות - ליל

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש