חביבה -
לא אמרת בת כמה את וזה חשוב.
בואי נניח שאת לא זקנה" כמוני בת 40.. ועניין הגיל הוא כלל לא פקטור.. במקרה כזה, הייתי נוטה להתחשב בדעת בן הזוג. לא ברור לי כלל כיצד אפשר במקרה שבו דעתו כה נחרצת והוא מעיר לי בחצי צחוק חצי ברצינות, שגם המקרים הקודמים לא היו ממש החלטות שלו- לא ברור לי איך אפשר בכלל לקחת אחריות על גידול ילד במקרה כזה? (זה כמובן שלי לגמרי - התחושה).
אני מבינה שהוא לא תמיד ירצה ממש, אבל מה הלחץ - נראה שאת מביאה לידי ביטוי רק את הרצון שלך - לא ציינת שום סיבה , מדוע דווקא כן, סיבה אובייקטיבית אני מתכוונת מלבד, הרצון והרגש..
אם אין לחץ, הייתי מחכה , ומכבדת, ומקווה שיהיה אצלו שינוי. אם לא - תהיי יותר שלמה עם עצמך, שהקשבת.
הכל בהסתייגות - שכן זו דעתי הפרטית.
בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|