כלומר אני לא "ילדה" בשנות ה- 20 , משהו כמו אמצע שנות ה- 30. אז נכון שאני יכולה לחכות עוד מבחינת הגיל שלי ונכון שהטיעונים שלי הם רגשיים (אני רוצה) אבל אני גם חושבת שיש יתרון לזה שאנחנו עכשיו "בתוך זה" כלומר בתוך הבלגן, בתוך החוסר שינה בתוך כל הענין שנקרא ילדים קטנים. אני ממש לא בעד (אצלי באופן אישי) לעשות הפרשים גדולים, בנתיים להנות מהחיים שבלי ילדים קטנים ואז לחזור לזה. אין לי משהו "לנגן" עליו כמו הגיל. אני חושבת שהטיעון המרכזי שלי לטיימינג יכול להיות העובדה שהרצון שלו מגיע בדיליי. אצלנו אין פער בין הורות סבלנית של אחד מאיתנו לעומת השני. אני יותר עם הילדים כי הוא עובד יותר אבל הוא שם לגמרי, הן מבחינת הזמן והן מבחינה רגשית ומבחינת מעורבות. הטיעון הכלכלי שלו לא פשוט לי בכלל, כמו שאמרתי, אני יודעת שכלית והגיונית שהוא צודק, מה גם שמסגרות פרטיות עדיין צפויות לנו בשנים הקרובות ובכל זאת, אתן יודעות איך זה שמרגישים את זה ברחם...
|
תוכן התגובה:
|