אני כמובן לא מתיימרת לתת תשובה כמו של טובה, אבל הנה סיפור אישי:
בימי הצבא הרחוקים חייתי על דיאטים, חבילות פתית עם קוטג' דל שומן, גלידות דיאטיות, לחם קל ועוד כהנא מטעמים מלאי אספרטיים ואוויר. שקלתי 15 ק"ג יותר מהיום... אז - לא ירדתי אפילו גרם אחד, שנאתי את האוכל שאני אוכלת, ואכלתי אותו רק כדי לרדת במשקל.
ואז נסענו לשנתיים לחו"ל. איטליה. ארץ הפסטות והגלידות. לא היה פתית, לא היו גבינות עם פחות מ-9% שומן, הלחם היה ממש לא קל, וקפה עם חלב עם קרואסון היה חובה בכל בוקר. חזרתי משם עם 10 ק"ג פחות. (החמישה הנוספים ירדו בארץ). אה, כן, ועבדתי שם בגלידריה (עם כל המשתמע מכך)...
אני יודעת שזה נשמע מפוברק, ובלתי אפשרי, אבל מבחינתי זו עובדה. אני מאמינה (ולא רק אני) שאוכל עונה על צורך מעבר ל"להיות שבע". הוא צריך להיות מספק, וטעים, ונראה טוב (פתית לא עונה על אף אחד מהאחרונים...), וכמובן - משביע. החסרון בדיאטים ובלחם הקל והאוורירי הוא בד"כ תחושת השובע הקצרה והלא אמיתית שהוא נותן לך. אוכלים 2 פרוסות לחם קל (כשבעצם רוצים לחם שווה של ארז קומרובסקי למשל), משכנעים את עצמנו שזה משביע, וזה אולי נכון לשעה ואז נעשים רעבים שוב. אבל הרי הרגע אכלנו, אז מחכים ונושכים את השפתיים שעתיים נוספות לפחות (דחיית סיפוקים מטורפת בעיניי), ואז טורפים משהו אחר, דיאטטי. ככה סוחבים עד הערב והגוף דורש את המגיע לו. וזה יכול לבוא בצורה של עוגת שמרים מנחמת...
גם פיזיולוגית, דרך אגב, רמת הסוכר בגוף עולה מהר מאד אחרי אוכל דל כ"כ בערכים תזונתיים, ואז הרעב עולה וגואה. כשאת בודקת ערכים של מזון, שימי לב שהערך הקלורי שלהם הוא רק פרט אחד בתוך המכלול. אינקס גליקמי למשל, הוא נתון חשוב לא פחות, למרות שהוא לא מצוין על האריזה (כמה נמוך, ככה עדיף). ולשקדים, אם אני לא טועה יש אינדקס גליקמי נמוך יחסית.
היום אני משתדלת לאכול בעיקר אוכל שטעים לי, וזה כולל לחמים מקמח מלא, ירקות מוקפצים, פסטה (עם רוטב ירקות/פסטו, ללא שמנת), מנת קטניות ליום (עדשים, חומוס) ולא מעט קינואה. שקדים, אגוזים ופירות יבשים זה הנשנוש. בערב, אם בא לי לנשנש מול הטלויזיה - אז יש תמיד שקית של אדממה בפריזר. 4 דקות במיקרו, ויש לי יופי של סידן זמין. מבחינת שתייה - וויתרתי על מיצים למיניהם (גם הדיאטים), כי לשמחתי אני גם לא ממש אוהבת אותם. אני שותה מים, ושני קפה ליום.
גיליתי המון מתכונים שאני ממש אוהבת, קלים מאד להכנה ובריאים באמת. אני משתדלת מאד לאכול כל 3 שעות משהו שבאמת יתן לי תחושת שובע. וכן, אני מתה על שוקולד ולא מוותרת גם עליו (2 שורות שלמות!!!)
אני לא מתעסקת עם קלוריות ב-כ-ל-ל. אין לי מושג במה יש יותר או פחות קלוריות וזה מזמן לא מעניין אותי. זו לא הדרך. המספר הזה לא יגיד לי אם אני שבעה או אם מה שאכלתי עכשיו זה בריא לי. ואני שומרת על המשקל הזה כבר 10 שנים.
אני מקווה שיש לך סבלנות לעוד משפט אחד: גם לי יש את "עוגת השמרים" שלי. לכל אחד יש. ומותר לנו לאכול אותה, ולהנות ממנה, ולא להתייסר. רק לזכור אח"כ לחזור לקו שנכון לנו, ששומר עלינו ועל הגוף שלנו. וצריך לזכור שעוגת שמרים מצוינת למשקל של הנפש, לא?
מצטערת על האורך, התפרצת לדלת פתוחה :-)
|
תוכן התגובה:
|
