תודה תודה על ההתעניינות בשלומי! כיף לי.
שלומי מצוין אבל אני פשוט מתפוצצת!
יש אצלי פה בחיפה מפגשי בוקר של אימון קבוצתי והם הולכים מצוין, בעקבות הביקוש פתחתי עוד קבוצת בוקר ועכשיו גם קבוצת ערב. בנוסף כמה אנשים חדשים התחילו להתאמן איתי, ואני גם לומדת עכשיו טכניקה נהדרת לעבודה עם תחושות גוף ורגשות - התמקדות עם חגית ספנסר המופלאה. מומלץ לכל אחד, יופי של טכניקה והאישה הזו היא באמת השראה. בנוסף מזמינים אותי לאמן בת"א וקשה לי לעמוד בפיתוי. כרגע זה סופי שבוע בת"א ואני מנסה להשאיר את זה ככה, אבל מתקשה לסרב לבקשות... מה גם שבאמת כיף לי לעבוד עם אנשים. גם התוצאות מחזקות.
עד פה בנוגע אלי...
לא שכחתי אתכן כלל. פשוט לא היה לי בכלל זמן לכתוב חומר חדש שקשור לאוכל השבוע. כתבתי קטע אחר שאביא למטה.
ובכלל שאלתי את עצמי מה התפקיד שלי פה בפינה? מה בעצם בנות רוצות? לכתוב כל מיני הכללות על איך לרזות, זה באמת לא עוזר. כמו שטובה כתבה, וגם גבי בדיון הקודם, וזה נכון, אין אוכל מרזה ואוכל לא מרזה. אין הכללות. יש אדם שיש לו מערכת חיים שלמה, ובתוכה אפשר לבדוק מה יעבוד. גם אני לא חושבת באמת ש"שקדים זה מרזה" בדיוק, אלא כתבתי את זה כדי לעורר את המחשבה שלנו, לעורר את הדיון. אפשר לרזות עם שקדים (כמטפורה לכל אוכל בריא ומזין), כמובן כחלק מתהליך כולל.
אז ככה שחשבתי שתמשיכו לכן את המעגל שלכן, גיטרה אולי תחזרי להוביל, ואני אשמח לענות לשאלות אם יש לכן, או אוסיף הערות. אתן יכולות גם לכתוב לי מייל. אם שאלתן שאלה ספציפית שמופנית אלי יהיה נחמד לעדכן אותי במייל לגבי השאלה (המייל מופיע בכל תגובה שלי), וככה אני אענה יותר מהר.
גיטרה, לגבי הממתקים בערב כשאת עייפה ורעבה.
המצב מוכר.
מה שאני אישית עושה אם מאוד בא לי מתוק, זה קודם כל אוכלת. שאהיה שבעה. גם אם זה מהיר כמו פרוסת לחם מלא עם קצת טחינה ועגבניה. ואז כשאני שבעה, אני בודקת שוב אם באמת באמת בא לי המתוק. ואם כן, אז אני אוכלת קצת. אני מרשה לעצמי לנחש שאם היית אוכלת לך ארוחה קטנה, ואז לוקחת קצת עוגת שמרים, אז: א' היית אוכלת מעט, ב' היית אוכלת לאט יותר ונהנית יותר וג' היית מבסוטה מעצמך יותר.
מה דעתך? זו מין משמעת כזו של "קינוח רק אחרי הארוחה" (משהו שמעולם לא אמרתי לילדי אגב...)
בהצלחה לכולן :)
|
תוכן התגובה:
|
