|
6/11/2009 11:53
|
ניה
|
מאת:
|
|
גם אני בסערת רוחות כבר מאתמול, בגלל קולגה שהקפיצה לי את הפיוז
|
כותרת:
|
נעלבתי עד עמקי נשמתי ואחר כך כעסתי ואחר כך השמצתי אותה באוזני כל מי מחברי שהיה מוכן לשמוע, ואחר כך שמתי לב שהמחשבות על זה לא מרפות ממני...
ואחר כך עשיתי עבודה עצמית בשיטת "העבודה" של ביירון קייטי. כדי לראות למה בעצם נפגעתי כל כך. וזה מאד עזר. היום אני כבר יכולה לענות לה עניינית, בלי שדמעות יציפו את עיני בכל פעם שרק מתחילה לדבר על זה.
בעיקרון, בשיטת "העבודה" רואים שדברים פוגעים בנו לא בגלל מה שקרה לנו מבחוץ, מה שמישהו אחר אמר או עשה, אלא בגלל המחשבות שמתעוררות בתוכנו על מה שקרה.
כשהיא אמרה לי שאני X ואני נורא נורא נעלבתי, זה בגלל שמשהו בתוכי האמין שאני X (לפעמים) ולא רצה לראות את זה. וכשחפרתי עוד גיליתי גם שהאמנתי למחשבה שהיא היתה אמורה לראות שאני לא X ואז אם היא לא רואה אולי אני לא מספיק טובה... כל מיני שקרים שאני מספרת לעצמי, וסובלת מהם.
ממליצה בחום לקרוא את הספר "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|