נשמע לא קל!
חלק ממה שאת מתארת נשמע מוכר, כמו הסירוב להשאר עם אחרים. חלק נשמע מאתגר במיוחד כמו הצרחות של שעות.
הבעיה עם המדיה הזו היא שהיא כל כך שטחית! לא משנה כמה תכתבי, עדיין חסר מידע. קודם כל המידע הבסיסי: מה הם עושים כשהם איתו והוא בוכה שעות? כל כמה זמן הוא רואה אותם? וחוץ מזה אלף פרמטרים נוספים של כל סגנון החיים שלכם.
יתכן שאם פשוט תסבלי את המצב הכל יחלוף בעוד כמה חודשים, כשהוא יגדל קצת. זו בהחלט אפשרות. ומצד שני התקופה הזו נשמעת לי די קשה. ואני חושבת שכן אפשר להקל עליכם. כשהייתי במקומות קשים בהורות שלי, תמיד פניתי החוצה לעזרה. עזרה שתחזק אותי מבפנים עם ההתמודדות שלי. לי יש מזל, כי יש לי סביבי אנשים מנוסים בטכניקות רגשיות שיכולים תמיד לתמוך בי, כך שזה לא היה בתשלום. אבל בתקופות שאני נזקקת לעזרה בתשלום (בתחומים אחרים כמו יעוץ מקצועי שאני מקבלת כרגע, לא בתחום הרגש) אני לא מהססת.
העניין הוא תמיד לחפש את התמיכה שתתאים לך. גם מבחינת הכיס, אבל בעיקר מבחינת הגישה. כשהיו לי בעיות בהנקה, הדבר האחרון שרציתי הוא רופא שיגיד לי שגם תמ"ל זה טוב. רציתי מישהי שתילחם איתי על ההנקה על הסוף. מישהי שתהיה מוכנה לשבת איתי גם חמש שעות עם צריך, ולהדריך אותי. כשהיתי בבית עם שני ילדים והיה לי קשה מאוד, הדבר האחרון שרציתי היתה אשת מקצוע כלשהי שתגיד לי שילד בן שנה כבר צריך ללכת לגן, קדימה שניהם לגן, וזה הפתרון.
ועכשיו בלי הצעות קונקרטיות אי אפשר, נכון?... אם את רוצה לדבר איתי, אני יכולה לתמוך בך בתהליך שלך בכל הסיפור. לא שום עיצות לגבי התינוק, רק החיפוש שלך את הדרך שלך שמתאימה לך.
|
תוכן התגובה:
|