לטנגו צריכים שניים. אני חושבת שאצלי ההנקה נתפסת כמחוייבות שלי לבריאות של ילדי, ברגע שאני יכולה לשחרר אני משחררת את עצמי ממנה. אני מאלה שמיתוס "ההנקה מרזה" לא עובדת במציאות ורק מרגע שהיא פוסקת אני מתחילה לחזור לבגדים שלפני ההריון... ובעיקר לשמלות שאין בהם אפשרות לשליפה לצורך הנקה...
בכל מקרה אני חושבת שיש בזה גם ענין של גבולות ומגבלות. חלק מההפרדה בין האם לתינוק שהיא מאוד מדורגת מיום הווצרו בבטן. וזה חשוב לשני הצדדים.
בכל מקרה מה שקורה עכשיו הוא לא לטובתו/לטובתך. מכירה את זה מחברה טובה שבנה ניזון מהנקה למשך יותר משנתיים, ואיכשהו התבסס על תזונה מאוד ספציפית שרובה פחמימות ורצוי ללא ערך מוסף. כיום קשה מאוד לשנות את דעתו המגובשת על מה אוכלים ואיך... וברור לי שגם אצלי חלק מהבאגים בנושאי אוכל הם במקור מהילדות ולא מגיל מאוחר יותר. לכן חשוב אולי להוועץ לא רק בדיאטנית אלא גם בפסיכולוג/ית שתוכל ללוות אתכם בתהליך, בויתור על המקום המרכזי של ההנקה ומציאת או יצירת חיבורים חדשים ואחרים ביניכם. אני חושבת שזה צריך להיות הכיוון ולא רק בנית תפריטים וניסיון להעביר את כובד המשקל למזון מוצק מבלי לפתור את הענין האמיתי שמונח לפתחך.
אני מקווה שלא פגעתי, כי זו לא היתה כוונתי.
|
תוכן התגובה:
|