הלו רונה, גם אנחנו את עזרא, עם הגדולה. התחילה בגיל חודשיים, אמרו שלזמן לא ידוע. קראנו לכרית "העונש" ואני זוכרת את התפרצות הבכי הגדולה כשראיתי את המגבלה הזאת עליה. זה היה מכמיר לב, מסורבל, מכוער על בתי השברירית, הענוגה והיפהפיה. אבל וכאן האבל ענק. כרית פישוק היא אחד מנפלאות הרפואה המונעת ויפה שעה אחת קודם. חודש אחרי חודש ראינו את המפרק נסגר באולטרהסאונד וכיום יש לנו ילדה בת שש ספורטיבית ובריאה. היא לא זוכרת כלום, והיא בריאה!! זכרי שהחלופה היתה פעם גבס, כשהם מתחילים ללכת ולכן הרפואה המונעת כאן היא אדירה. נכון, כאב לב להורים, אבל זה בטל בשישים לעומת הייסורים שנחסכו מהעולל. ואת כל זה עושים עכשיו, שהוא עדיין לא הולך!! אצלינו עכב קצת את הזחילה וכו', אבל הקפדנו והיה שווה. כל פעם כשהגענו קיוינו שזהו, בסוף נאלצנו לסחוב 4 חודשים תמימים. היום זה נראה כמו פרק קצרצר בהסטוריה. מכל הצרות בעולם, זו ממש ממש לא נוראית. חזקי ואמצי, תתגברי, תחשבי איך את עוזרת לו, ותאחלי לו שבזה יגמרו בעיות הבריאות.
|
תוכן התגובה:
|