סאלי שאלת מה ניסינו- מס' פסיכולוגים ויועצים שעבדו מולנו לבד ונפגשו איתו לבד. האחרון טיפל גם בו יחידנית פעם בשבוע וגם בנו. לא נרשם כמעט שיפור.
דפלול- כתבתי לעצמי על דף את הרעיון שלך וננסה גם אותו. תודה.
רונה- אני באמת מאוד עצובה בהקשר לעניין הזה וכלו הכוחות בעוד ייעוץ. אני כבר מתה לפגוש את היועץ/ת בהא הידיעה שיפתור את בעיותינו. טרם נתקלתי.
בכל מקרה סאלי בהקשר למה שכתבת- אני מגיעה ממשפחה חד הורית, הורים שהתגרשו כשהייתי מאוד צעירה ויאין לי זכר ממערכת זוגית כלשהי של ההורים. גדלתי כבת יחידה. הקשר עם אחי מאבי לא היה יציב ואף הקשר עם אבי לא.
אני מאמינה שיש שם הרבה שריטות בתוך תוכי, כי אני למשל לא יודעת מהי קנאת אחים, לא יודעת אם הריבים שלהם נתפסים כנורמליים או לא, כי מספרים לי שבכל בית האחרים רבים ביניהם, אבל גם מכות כאלו חזקות? גם קנאה ממש תהומית כזו? לא יודעת.
אני הייתי ילדה כל כך מרצה (לטוב ולרע) וגדלתי עם אמא שמאוד אהבה אותי והקשר איתה חם עד היום, אבל היא היתה מאוד נוקשה איתי בגלל כל המצב וגם כי זה האופי שלה עד היום.
אני לפעמים שואלת את עצמי איפה טעינו. אנחנו ורים אוהבים, מנשקים ומחבקים המון, השקעתי בכל ילד המון אם זה בלהיות איתו בבית, להניק לזמן ארוך וכל חברה שלי יודעת שאני אמא מאוד טוטאלית בגילאים הצעירים. אבל איכשהו כשהם גדלים משהו משתבש. אני פחות סמכותית כנראה, לא עקבית, לפעמים כעוסה מאוד ולפעמים מוותרת.
אבל איך הגעתי למצב שילד בן 10.5 יכול לקלל אותי? להרים יד? אני לא מבינה. באמת.
העניין עם בן זוגי הוא על רקע זה שלי נראה שמעשיו מול בני משפילים את בני. זה יכול להיות משהו קטן כמו להאשים אותו מיד על לא עוול בכפיו, או גערה מאוד רצינית ולא נעימה מול חברים שלנו למשל כמו בטיול האחרון.
גם כל עניין הסנקציות לא ברור. מתי להעניש? מתי לא? איך להעניש?
אם אני מבקשת ממנו ללכת לחדר שלו ולעזוב את המחשב למשל, זה קשה מאוד כי הוא לא זז ואם אני רק נוגעת בו כדי לבקש ממנו לקום מהכיסא, הוא מסנן לעברי מילה כלשהי ואף כאמור מזיז לי את היד בצורה לא נעימה וגסה מאוד.
מצד שני הוא מתנצל, קשה לו לראות אותי עצובה, כותב לי פתקים ומביע אהבה עמוקה מאוד. אני מבולבלת לגמרי.
|
תוכן התגובה:
|
