|
22/2/2011 09:04
|
אלמה
|
מאת:
|
|
אני אהיה אולי קצת דרמטית,
|
כותרת:
|
אבל זה מה שעלה בי בעקבות קריאת ההודעה (הן כאמא והן כילדה שהכו אותה כמה פעמים):
אני לא בטוחה שיש הבדל גדול (הבדל יש, אבל לטעמי לא גדול) בין סטירה, לבין צרחות, מבטי שנאה ותגובה אלימה לא פחות לבעלך. במקום שזה יתחיל ויסתיים בסטירה, המשכת את הסצינה מעל ומעבר (אני לא מתעסקת בלשפוט אותך, אני רוצה לחדד שמהצד נשמע ששניכם איבדתם את העשתונות, ולכן את לא ממש במקוום של לשפוט ולשנוא את בעלך על דבר שנכשלת בו גם את).
אני דווקא כן יודעת מה הייתי עושה, וכותבת בכינוי שלי, כי בעלי סטר לקטנה פעם, פעם אחת שלא חזרה על עצמה. ניחמתי אותה ככל יכולתי, לא קראתי לו בשמות ולא צעקתי עליו - התייחסתי רק לגרה הפצועה והבוכיה, אחר כך דיברתי איתו בקצרה - די ברור שהוא הרגיש זוועה לא הייתי צריכה לאיים לקרוא למשטרה (?!?!) או לנזוף בו, אנחנו צוות ומבחינתי כישלון שלו הוא גם שלי. עיבדנו יחד את מה שקרה (ואני חוזרת: בקצרה), מבחינתי הוא אבא אוהב שעשה טעות, זה היה כל כך מזמן שלרגע רציתי לכתוב לך שלא יודעת מה הייתי עושה במקומך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|