|
24/2/2011 20:55
|
טלי תקומי
|
מאת:
|
|
לימורית
|
כותרת:
|
אין צורך לעדכן אותי. אני מעודכנת עד האזניים בניגוד לרושם שנוצר, אין לי טענה כנגד כלל רופאי המדינה או המזרח התיכון או הגלובוס אבל לצערי החוויה שעברתי היתה מתסכלת.
במילה "שערוריה" התכוונתי שיש בעיה אמיתית בתוצאה של התהליך, באינטראקציה בין רופא וחולה ולא שכל רופאי המשפחה במחוז מרכז הם דפ"רים ופירוט בהמשך.
ותודה שחידדת את הנקודה. כתבת:"לא לכל ילד או מבוגר חשוד לשעלת, רצים לעשות PCR. אם יש חשד קליני, נהוג לטפל באזניל" ואני אומרת: למה לא? "נהוג". לא אוהבת את הנהוג הזה. נהוג זה לא קיר ואפשר להזיז אותו. וזה הרבה פעמים עניין של תקציב. הבעיה היא שלא נ ה ו ג כדבריך לעשות בדיקות כאלו ואחרות ו"האבחנה היא מבדלת" (לא משנה שהרופאה דנ"ן לא כל כך הבדילה) למרות שעבדה לגמרי לפי הספר. למה שהאבחנה תהיה מבדלת ולא תגובה בבדיקה מדוייקת? אם זה היה נהוג כך זה היה משליך על התנהגות אותה רופאה. בטוחני.
הפתרון למצב הזה מספרי כצפוי. זה עולה כסף והרבה כסף. אז מנהיגים נהלים כאלו של אבחנה מבדלת בלבד וכולם עובדים לפיהם וזהו. אבל זו בעיה וההשלכות שלה הן רפואה לא מספיק טובה וזה לא נובע מטיב הרופאים והאחיות בה אלא מכותב חוקי המשחק ובמילים אחרות: הבעיה היא ב ס פ ר לימורית היקרה. לא בקוראים שלו.
עברו שבועיים עד שנשלחנו לבדיקה וגם זה אחרי שלחצנו. זה לא תקין! הטענה שלי שלא צריך להיות ככה! אני טוענת שכן, כנוהל "לרוץ" ולעשות את הבדיקות , גם את היקרות יותר לבצע את כל הבדיקות האפשריות עם התעורר החשד, שכן, אם לוקחים את האזניל בזמן(והרי לא מומלץ לקחת אנטיביוטיקה "סתם" ע"ע רופא המשפחה שסירב לרשום לי) אז זה אשכרה עוזר לריפוי המחלה ולא רק מגביל הדבקה (וכן, לא נתתי כי חטפתי על הראש מרופא המשפחה על הזילות של השימוש באנטיביוטיקה) ומה לעשות, הייתי מאוד שמחה, ואיתי כל האספסוף הצובא החורף על המרפאות לקבל טיפול יותר מהיר ויעיל ובכך למנוע אובדן ימי לימודים ומחלה (חודש כמעט! רבק)ואולי גם למנוע הדבקות מיותרות.
איך לעשות זאת? אלמנטרי מיי דיר נתניהו . זה עניין של משאבים. וכדאי להסתכל על התמונה הכוללת, מלמעלה. ברור שהרופאה היא אדם מצויין ורופא המשפחה מקסים משכמו ומעלה ואין מה לדבר עליך :-). אבל גם אני מקסימה ואיכשהו כולנו, כל העכברים הקטנים בכלוב הזה רופאים ומטופלים כאחד (וגם מורים הורים ותלמידים באמצע) יוצאים מתוסכלים, לא מסופקים ורודפים אחרי הזנב של עצמנו או כל מי שאנו נתקלים בו בפורום/במציאות....כי פשוט אין מספיק גבינה צהובה לכולם.
איך זה קורה? ובכן האיש הרע הוא לא הרופאה/את/רופא המשפחה. האיש הרע הוא זה שמכתיב את ספר כללי ההתנהגות מתוקף היותו האחראי על חלוקת המשאבים. וככה יוצאים רופאים כועסים ומורמרים (בצדק) שעובדים זיליון שעות קשות תמורת שכר לא מספיק ועוד באים אליהם בטענות אבל ככה יוצאים גם פציינטים עצבניים (גם בצדק) שלא מקבלים שירות טוב ובאים בטענות על שירות לא מספק. לא תמיד על רופא ספציפי (במקרה שלנו היה שילוב). ובטרגדיה הזו אין אשמים אבל כולם סובלים נורא ושני הצדדים רבים אחד עם השני ומאבדים את היכולת להפנות את האצבע המאשימה למקום האמיתי.
ואגב,אני מורה בעברי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|