את צודקת לגמרי- הקשר הוא לא במובן של פרטי או ציבורי- אלא בזה שאני מחפשת מסגרת בה יהיה לו טוב יותר והאלטרנטיבות הקיימות בשוק הישראלי הן בעיקר במסגרות הפרטיות... ברור לי שאלימות נורמטיבית מתרחשת כל הזמן וברור לי שהוא צריך וגם לומד לדעת להסתדר בין כותליה. הבעיה שלי היא לגבי המסגרת הספציפית בה הוא נמצא כרגע- בית ספר "רגיל" שחורט בראש חוצות את סיסמת "אצלנו לא תהיה אלימות" אבל בפועל את כל האחריות לכך שהיא לא תתרחש הוא מעביר לילדים. הוא "נזכר" ל"טפל" בעניין רק אחרי שהיא מתרחשת ומתנער מאחריות למניעתה. ילדים בני 8-9 שמשחקים כדורגל בהפסקה ואין שום איש צוות נוכח? למה? הרי במצב שתתרחש מריבה או יתחילו מכות (ואל לנו לשכוח, משחק כדורגל הוא מצע נהדר להוצאת עצבים אצל בנים...) הילדים , איך שלא תסתכלי על זה הם ב-נו ווין סיטיואשיין. כי אם ילד ירוץ לקרוא למורה- הוא "גמור" אצל הילדים, ואם הוא "ייענה" לאתגר ויצטרף אל המכות- הוא מסומן ע"י בית הספר. לצורך העניין כך קרה אצל בני. הוא התאפק פעם פעמיים שלוש בזמן שהילד השני בעט בו בעצבים לנסות להוציא ממנו את הכדור ולבסוף כשכבר נגמר לו הסוס- הוא התנפל עליו חזרה. לא היה שם איש צוות/מורה ואת הריב הם סיימו אודות לפעמון הגואל... בני, מיוזמתו הלך למורה ו"דיווח" על זה שהרביץ כי ככה לימדו אותו- לבוא ולספר (טעות חמורה במקרה הזה), והתוצאה- הנהלת בית הספר החליטה "לחקור" את העניין, הוציאה עדויות וסיכמה את זה בעונש ודו"ח אלימות. אותי זה נורא קומם. ולצערי, זו לא פעם ראשונה ושניה ואני רואה איך בני הולך ונעשה חסר ביטחון, עצבני ובניסיון תמידי להיות בשליטה כי החוויה שלו היא שהאחריות היא כל הזמן! עליו.
|
תוכן התגובה:
|