ליבי יקרה, מזדהה איתך ומבינה לליבך. ולפרטית גם את צודקת. אני חושבת שבאמת אי אפשר למגר התרחשויות ולא צריך לגדל בלי כל התעמתות כי גם ממנה גדלים. אני חושבת שההבדל בין מוסדות החינוך הוא לא במה אלא באיך. איך מטפלים במניעה ואיך מטפלים באירוע שקרה. בהכללה בתי ספר מכוונים אדם מטפלים לעומק. על מנת לתת כלים לכל המעורבים. על מנת להוציא את כל המעורבים עם תחושה של עוצמה ושל היענות. בתי הספר הרגילים מטפלים בהתאם ל: אישיות המנהל, חוזרי מנכל, לצאת ידי חובה. כמו שאת מתארת. השורה התחתונה היא האם הילד הולך ומתעצם או הולך ושוקע ודועך ומרגיש נבגד על ידי הוריו ששולחים אותו כל יום למקום כזה ממנו הוא חוזר שבור ולא נתמך. האם הילד שלך ליבי רוצה לעבור? קחי בחשבון שלמסגרות החלופיות יש מחיר חברתי מכיון אחר: קרוב לודאי שזה לא יהיה קרוב הביתה. והכי הכי חשוב או לא פחות חשוב מכל מה שאת מתארת זה מעגל חברתי טוב. אני הייתי במקומך מעבר ללברר על אופציות חלופיות למסגרת חינוכית שבהחלט הייתי שוקלת, הייתי מתצטיידת בכתובת טובה להדרכת הורים. כזו שאת תרגישי שאת נותנת בה אימון ומעריכה את שיקול דעתה. לא מובן מאליו למצוא ולא כל אחת שעוסקת בזה גם טובה. אך ניתן למצוא טובה בהחלט!! הסיבה שאני ממליצה לך על זה היא משום שבערוץ כזה את יכולה להשיג כמה דברים: א. לקבל מקום יותר מקצועי לפרוק את כל מה שעובר אלייך כאמא ולקבל כלים טובים איך להגיב גם מול הילד וגם מול המערכת. בהחלט יתכן שהתהליך מאד יסייע לך בצורות שאת וגם לא אני לא יכולות לחזרות אך יסייע עד לרמה שהתחושה שלך ושלו עם המסגרת תשתנה. ב. לקבל אומדן לתחושות שלך. או גיבוי לאיך שאת תופסת את המערכת או דוקא נקודת מבט אחרת בין אם תאהבי או לא. אבל בין אם תהיה לך תגובה אוהבת מה שבטח יחזק אותך בדרכך בין במערכת הקיימת או במציאת חלופה אחרת ובין אם תהיה לךתגובה לא אוהבת שאם תבוא ממשהיא שאת כן מעריכה אולי תוכלי לקבל וללמוד ממנה - תהיי במקום אחר. בהצלחה מכל הלב, תמרה
|
תוכן התגובה:
|