גם לי היה קשה לגמול את הקטנטונת שלי (מס' 3) מהנקה. מאוד. וכמו אצלך כנראה, האבל אצלי בא מראש, והייתי עצובה נורא לחשוב שזהו. אבל כמו המלכה הלבנה באליס בארץ הפלאות - בכיתי הרבה לפני, וכשזה קרה, פתאום הייתי רגועה... ואני חייבת להגיד לך שעכשיו, חצי שנה אחרי שהיא נגמלה, אני מרגישה ממש טוב. ברור שאצל כל אחד זה אחרת, אני רק מספרת מה קורה אצלי:
אני מרגישה תחושת שחרור מדהימה, שקיבלתי את הגוף שלי חזרה. אני מרגישה שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה בשבילי, ובלי לחשוב האם זה יזיק לעובר/לחלב... אני מרגישה חופשיה להיות אדם, ולא רק אמא. בקיצור, יש הרבה טוב בשלב הזה, עבורי לפחות!
גם אני, כמוך, שמחתי על כך שהגוף שלי העניק לי הריונות קלים וטובים ולידות תקינות. אבל כרגע, לפחות, אני מרגישה בסדר עם זה שהחלק הזה מאחוריי. תמיד יש צביטה קטנה כשאני חושבת על זה, אבל לצד זה גם סוג של הקלה.
בקיצור, יכול להיות שבעוד כמה חודשים תרגישי טוב יותר... שלב הביניים הזה שלפני הגמילה הוא הקשה ביותר, לדעתי. תחזיקי מעמד!! :-)
|
תוכן התגובה:
|