הלוואי והארבעה שלי היו כל כך אחראיים. הלוואי ועם ארבעה שלי הבית היה נראה ככה בסוף היום. וזה רק ארבעה. וכל השטויות של כמה זמן מקבל כל אחד, בחייאת. גם אם זה 10 דקות אישיות, העניין הוא לא כמותי. כמה כל אחד מקבל מאחריות האמיתית המוטלת עליו, מהדאגה לזולת, מיכולת לחלוק, ועוד כל כך הרבה דברים. עצוב? עצוב לראות שיש מי שמעציב אותה. אינני מתכננת 19 ילדים, אבל בהחלט לא רואה בכך שום עצב. בעיני, הדרך בה ילדיי גדלים הרבה יותר עצובה משל אלו. עם אמא זמינה, בית מרווח, טלויזיה וכל נספחיה, חוגים, הפעלות, נסיעות, שפע מכל כיוון, האם הם יותר מאושרים? האם ילדותם טובה משל אלו? לא נראה לי. חוץ מזה, מונחים כמו אושר או "ילדות" הינם תלויי חברה. אי אפשר לתנק או לבודד את הסרטון מהמיקום החברתי שלו.
|
תוכן התגובה:
|